פתיחה
פרשתינו פותחת במילים "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה...ושמר ה אלוהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". לכאורה, המילה עקב אינה שייכת כאן. היה ניתן להחליף אותה במילים אם, כאשר ועוד מילים. המילה עקב היא מילה של תיאור סיבה, והיא הייתה צריכה להופיע בחלק השני של הפסוק, כדי להסביר את החסדים עקב שמירת המצוות ע"י עם ישראל. רש"י לומד ממילה זו חיוב על שמירת זאנר שלם של מצוות:
והיה עקב תשמעון - אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון: (דברים, ז, י"ב)
רש"י מסביר שהציווי הוא לגבי אותן המצוות שאדם בדרך כלל מזלזל בהן כי הוא רגיל בהן: ברכות, נטילת ידים וכו. אם רוצה האדם שה ישמור את בריתו עמו תמיד, עליו להשתדל גם לקיים את כל המצוות, גם אלו שהוא חושב שהן לא תמיד חשובות ואפשר לוותר עליהן.
מה נותנת לנו המילה הזו חוץ מכך? מהי משמעותה הפנימית ואיך היא מתקשרת לשכר והעונש המופיעים בפסוקים הבאים? נעיין בדברי ר צדוק ונמצא את התשובה.
כמה מילים יש בתורה
תחילה נציג פרשן לתורה אותו מביא ר צדוק כדי להבין את משמעות המילה עקב. הפרשן הוא ר יעקב בן הרא"ש, ופירושו לתורה נקרא פירוש בעל הטורים. ר יעקב בן הרא"ש חיבר את הספר ארבעה טורים, ומכאן כינויו. פירושו מתייחד בעיקר בצד הרמז יותר של הכתובים: גימטריאות, סופי תיבות, ראשי תיבות וכו.
בעל הטורים על המילה עקב נותן הסבר מעניין:
"עק"ב תיבות יש בעשר הדברות הראשונות, וזהו בשמרם עקב רב - אם תשמור עקב תזכה למה רב טובך אשר צפנת" (שם)
בעל הטורים מסביר שאותם המשפטים עליהם מדבר הקב"ה, שבמידה וישמרו אותם יגמול ה להם לטובה - אלו עשרת הדברות. הדבר רמוז בגימטריה של המילה עקב=172 מילים שיש בכל עשרת הדברות הראשונות. ר צדוק בוחן את הרעיון אותו מציע בעל הטורים:
"ולכאורה הלא פרשה זו כתיב אחר דברות שניות. אך כאשר עמדתי למנין יש בדברות שניות שבע עשרה תיבות יתרות על הראשונות והוא במספר טו"ב והוא על פי שאמרו (בבא קמא נ"ה א) מפני מה בדברות ראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות אחרונות נאמר בהם טוב. וטוב הוא המכוון על האור כי טוב שהוא האור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבעל פה (תנחומא פרשת נח ג) ואיתא (שמות רבה מ"ו, א) ובלוחות השניות אני נותן לך שיהיה בהם מדרש הלכות ואגדות היינו התורה שבעל פה שהוא הרוב חכמה לתקן הרוב כעס. וזה שכתב בבעל הטורים וזהו בשמרם עקב רב אם תשמור עקב היינו הקע"ב תיבות שבדברות ראשונות תזכה למה רב טובך אשר צפנת ליראך שהוא האור הראשון שגנזו הקב"ה לצדיקים ונגלה לעמלי תורה שבעל פה ועליהם נאמר (ישעיה ט, א) העם ההולכים בחושך ראו אור גדול אור הראשון שנגנז. והיינו בחינת לוחות שניות שיש בהם גם התורה שבעל פה וזה שנאמר והיה עקב תשמעון היינו הדברות ראשונות עק"ב תיבות"
ר צדוק לוקח את הרעיון של בעל הטורים צעד נוסף קדימה. הוא בדק כמה מילים יש בלוחות השניות, ומצא שיש שם שבע עשרה מילים נוספות, בגימטריה טו"ב. אותו טוב שהתווסף בלוחות השניות מרמז על האור שנאמר בו כי טוב, ואותו האור במדרש מוזכר כשכר לעמלי תורה שבע"פ. גם במילים בתורה נרמז עניין זה, כאשר בלוחות השניות נזכר הפועל טוב, למען ייטב לך, בניגוד לדברות הראשונות.
המיוחד שבלוחות השניות הוא במכלול "התורות" שנמסרו בהן - לא רק מצוות מעשיות גרידא, אלא גם החלקים שמעבר, ובתוך התורה, דוגמת המדרש, ההלכות והאגדות. מי שישמור ויקיים את מצוות התורה שבכתב, אלו שהורדו במסגרת הדברות הראשונות - יזכה גם לקיים את מצוות התורה שבע"פ, ודרך אגב יזכה גם לאותו אור הצפון לצדיקים, האור המסמל את התורה שבע"פ.
קריאת הפסוק לפי פירוש זה היא והיה ותשמרו את הדברות הראשונות, המשפטים האלה...אז יזכה אתכם הקב"ה בתורה שבע"פ ותזכו לאותו אור הגנוז, כאשר נשבע לאבותיך. רגע, מהם המשפטים?? אנו מדברים כאן על עשרת הדברות!
המשפטים האלה
מה תפקיד המילה משפטים בפסוק? גם לה מייחד ר צדוק מקום:
את המשפטים האלה זה קאי על התורה שבעל פה שנתוסף בלוחות שניות...טו"ב תיבות יתרות שמרמז על האור כי טוב. ולזה נקראו משפטים שמשפט מורה על דבר שהשכל מחייב אותן שאילו לא נאמרו היו כדאי לאומרן והיינו טעמי תורה שאנו אומרים תמיד הפירוש לטעום טעם בדברי תורה והיינו בחינת תורה שבעל פה. וזה שאמרו (פסחים קי"ט א) המגלה דברים שכיסה עתיק יומין ומאי ניהו טעמי תורה:
משפטים, הם סוג המצוות שלהם אפשר לתת טעם לציווין, בניגוד לחוקים אותם אי אפשר להבין וגם לא לתת להם טעם המתקבל על הלב. המשפטים מקבלים כאן גוון מעט טכני, הסברתי - תפקיד התורה שבע"פ היא להסביר את ציוויי התורה, לתת טעם למנהג ולמצווה, ולהאיר את עיני לומד התורה בסברות וחידושים על התורה. התורה היא במובן מסוים שכלית, ויש ללמוד אותה - וזה בעזרת צד התושבע"פ שלה - כמו שאומר ר צדוק: שמשפט מורה על דבר שהשכל מחייב אותן - שאילו לא נאמרו היו כדאי לאומרן.
קריאת הפסוק מקבלת כעת פירוש נוסף: לא רק לשמור את ציוויי התורה אלא גם ללמוד ולהחכים, להשתמש בתורה שבע"פ בכל הצורות שלה - גם בצד הרוחני, האור כי טוב, וגם בצד הלמדני, של טעמי התורה.
לשמוע ללמוד וללמד
הפרשה, לפי הבנת ר צדוק פותחת בציווי בעל שני פנים: מחד, לקיים את מצוות התורה שנרמזו בעשרת הדברות הראשונות, וע"י כך לזכות לתורה שבע"פ, במובן הרוחני יותר - לאור הצפון לצדיקים. מאידך, יש תביעה מצד הקב"ה לא רק להנות מזיו השכינה שמגיעה בזכות התורה שבע"פ, אלא גם לנצל את הכוח הלמדני שבה - וע"י כך לטעום מטעמה של התורה.