(יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ד אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: (יג) וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ:
רש"י: והיה עקב תשמעון - אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון: ושמר ד וגו - ישמור לך הבטחתו:
רש"י מבקש לתרץ בעיה קושיה: התורה לא תשתמש במילה ארוכה כדי לבטא רעיון כל שהוא שאפשר לבטא אותו בעזרת מילה קצרה יותר. לכן אם משמעות המילה "עקב" הנותנת את שמה לפרשה כולה, סימן ברור לחשיבותה, היא "אם", דהיינו הבעת תנאי, למה לא לכתוב בפסוק את המילה "אם" ולהסתבך עם "עקב". לכן, כותב רש"י, אנו צריכים להוסיף למושג של תנאי המופיע ב-"אם" משמעות הקשורה למילת "עקב". מה יכול להיות הקשר בין "עקב" לשמירת המצוות? הווי אומר שיש יחס שלילי בין האדם והמצוות כשהאדם דש אותן בעקביו. ואיזו מצוות עלול האדם לבזות? אותן המצוות הנראות לו חסרות משקל, שאין כדאי לכבדן, המצוות הקלות...
אמנם פשוטו של רש"י דורש מאיתנו לשאול: איך היינו מבינים את הפסוק אלמלא רש"י? אין ספק שמילת "עקב" לא היתה מעוררת אצלנו רעיון של בזיון כל שהוא כלפי מצוות התורה, אלא שלתנאי של מילת "אם" היינו מוסיפים את משמעות המילה "עקב" כביטוי לסיבתיות: "כתוצאה מכך שתשמעו, תשמרו ותעשו - ד ייתן שכרכם וכו".
פירוש הדבר שבעצם רש"י מביא פירוש הקרוב יותר לדרשה, כדי לשלול את הפירוש הפשטני הטבעי אשר לפיו הכתוב מבטא את כללי ההסכם בין הקב"ה וישראל: "אם אתם תעשו את התלוי בכם, אני אעשה את התלוי בי". ובמילים אחרות רש"י בא כדי להוציא מהכתוב את נימת התיאולוגיה של "תן וקח" השכיחה במחשבה הדתית. אין זו דרכה של תורה!
וכדי שהדברים יהיו ברורים עוד יותר - למען חסר ספק, כפי שאומרים בשפה המשפטית - הוא מדגיש בפירושו הבא שגם את פשט המשך הפסוק היינו עלולים להבין בצורה לא נכונה. על המילים "ושמר ד" רש"י כותב: ישמור לך הבטחתו. נראה שכאילו רש"י חשש שאין יהודי צרפת מבינים עברית על בוריה וצריך לתרגם להם "ושמר" בלשון עתיד פשוטה "ישמור". כאילו, כי בודאי שדאגתו של רש"י שייכת לתחום נעלה יותר. וכשהוא מוצא לנכון לתרגם מושג הנראה לו בעיתי, הוא משתמש בתרגום לצרפתית. הצעה אחרת להסביר כוונתו של רש"י היא לומר שהוא מתרגם "את הברית ואת החסד" ע"י "הבטחתו". אבל אם זאת היתה כוונתו, דיבור המתחיל היה צריך להיות "את הברית ואת החסד" והפירוש: "הבטחתו". ואין הדבר כן. אמנם מופיע "וגו" בדיבור המתחיל כדי לציין שהפירוש חל גם על המשך הפסוק, ברור אם כן שכוונת רש"י היא להסביר לנו משהו שהיינו עלולים לפספס בקריאה שטחית. לאמיתו של דבר, כהמשך למחשבה דתית של "תן וקח" היינו מצפים בפירושו של רש"י: "יקיים הבטחתו". היינו תפיסה של ברית בין שותפים אשר תנאי ההסכם מחייבים אחד מהם רק במידה שהשותף השני קיים את חלקו. והנה בא רש"י ומדגיש: הכתוב אמר "ושמר" ולא "וקיים".
מה אנו למדים על הכתוב בפרשה הודות לפירושו של רש"י? ישנה בחינה של ברית אבות וישנה בחינה של חסדי אבות. אני יהודי גם בגלל שכך נולדתי ואין לי בזה שום זכות, וגם בגלל שאני מקיים תורה ומצוות, זאת אומרת שאני מזדהה באופן פעיל עם היעוד הישראלי כפי שהאבות יצרו אותו. דרך הזדהות זו אני מתחבר לברית שלא רק נכרתה עם האבות אלא גם מתחדשת עבורי; אבל אם אני רק שייך לעם ישראל בגלל שכך נולדתי, הברית של האבות שמורה לי בבחינת חסדי אבות, דהיינו שאין אני "נזרק החוצה" אלא מקבל מין ארכה להיות נחשב כמי שאברהם יצחק ויעקב היו אבותיו, אע"פ שהם לא היו מזהים אותי כשייך לבני בניהם.
כי כל המשך של הכתוב בא לתאר את תנאי החיים של מי שמזוהה עם צאצאי האבות. לא בגדר של מתן שכר שהרי ידוע ששכר מצוות לא שייך לעולם הזה, אלא בגדר של הבטחה ממנו ית שבמידה ואני לוקח על עצמי לפעול להצלחת התוכנית של האבות, הוא ינהל עבורי את המציאות הטבעית של העולם כך שהיא לא תתנגד למאמציי. ואין להתעלם מכך שהתורה מדגישה שדבר זה שייך "עַל הָאֲדָמָה אֲשֶר נִשְׁבָּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ". וכך היה רבינו הרב צבי יהודה זצ"ל דורש על פירושו של רש"י: מה הן המצוות שכל כך לקיימן שהדם מקיים אותן בעקביו? דברים כפשוטם המתהלך ארבע אמות בארץ ישראל. אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון.