השמים הם הגבול!

מדוע משווה התורה בפרשה בין שיטת ההשקיה הנהוגה בארץ ישראל לזו של מצרים?

חדשות כיפה הרב מאיר נהוראי 29/07/10 00:00 יח באב התשע

במהלך הפרשה התורה משווה בין שיטת ההשקיה, הנהוגה בארץ ישראל לעומת ההשקיה הנהוגה במצרים. בעוד, שבארץ מצרים ההשקיה נעשית על ידי שאיבת מים מהנילוס:

כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק (דברים יא ,י)

הרי שבארץ ישראל מדובר בממטרים מן השמים שמרווים את צימאונה של הארץ: (שם,יא - יב)

וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה אֱלקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה

מדוע התורה משווה בין שיטת ההשקיה הנהוגה בארץ ישראל לזו של מצרים? וכי לא מספיק לתאר את ההשקיה של ארץ ישראל בלבד?

ההשוואה בין ארץ ישראל לבין מקומות אחרים כבר נעשתה בעבר. בו בזמן, שלוט ניצב בפני הכרעה להיכן ללכת אחד משיקוליו המרכזים בבחירת סדום היא צורת ההשקיה הנהוגה שם וכך נאמר:

וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר

לוט בוחר ארץ שכולה משקה ומתרחק מארץ ישראל הזקוקה למטר השמים. לוט נרתע מהשקיה מן השמים. מאז הולדתו של בן אנוש יודעים אנו, שירידת גשמים אינה תלויה בכוחנו. כל הצמחייה בעולם תלויה בגשם הבא מן השמים. וכפי האמור בתחילת ספר בראשית: וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה

בדרך כלל אנו נוטים לחשוב על המזון שהוא פרי יצירה אנושית ובכל זאת, בספר שמות אנו נחשפים לתיאור מיוחד במינו של הורדת המן: וַיֹּאמֶר ה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ ...

כאשר רוצים להדגיש שתוצר מסוים הוא מתנת אלוקים המקרא מנסח את התוצר כמטר מן השמים. בין אם מדובר בגשמים בין אם מדובר במן.

לוט העדיף לברוח ממקומות שבהם הוא תלוי בהשגחתו של הקב"ה. הוא העדיף מקומות שיש בהם מקורות מים לרוב מאשר להמתין באמונה למטר מן השמים. אולם דוקא בנקודה זו טעו לוט ואנשי סדום. את ממטרי הגשם החליפו ממטרים של גפרית ואש. כאשר אנשי סדום חטאו הקב"ה המטיר עליהם אש וגפרית: וה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה מִן הַשָּׁמָיִם. במקומות שלא זקוקים לגשם אפשר לפגוע בצורות אחרות.

בפרשתנו מודגש ההבדל בין ארץ ישראל לבין ארץ מצרים. ההשוואה של התורה היא לא טכנית אלא מהותית. ההבדל לא רק בפן החקלאי אלא אף בפן האמוני. גשמים בארץ ישראל מסמלים את אופי הקשר שבין ה לבין עם ישראל


לאחר שהתורה מפרטת ומספרת על בניית ארץ ישראל והתפתחותה ושגשוגה יכול הוא האדם לחשוב שהכל בידיו. לכן היו תקופות שהיה ניתן למצוא שדה חרושה וזרועה אבל חסרה היא את המים. טוב לו לאדם שידע שיש גבול להשתדלותו ולהישגיו - השמים הם הגבול.


בימים אלו אנו נמצאים בעיצומו של קיץ חם שחל לאחר שנים שחונות. כל מי שחולף ליד הכנרת מוצא אותה יבשה ועצובה. בצד ההצלחות הטכנולוגיות של עם ישראל יש צרה אחת ושמה - מים. כמובן שנדרשים אנו לחסוך ולשמור על כל טיפה אבל יש להכיר ששנים שחונות הן סימן מובהק לתיקון מוסרי. לאחרונה אנו שומעים על מקרי רצח רבים, שדוגמתם לא אירעו בעבר. התנאי המרכזי שלנו להישאר בארץ ישראל שנימנע משפיכות דמים כנאמר בסוף ספר במדבר(לה, לג - לד):


וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ: וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן