ספר במדבר הוא ספר הדרך, המדבר, על דרכו של עם ישראל ממצרים לארץ ישראל; ואין הכוונה רק לתקופה של הימים ההם, אלא גם בזמן הזה ביציאתנו אנו ממיצרי וכבלי המצריות של ימינו לעבר הקביעות והארצישראליות. ולכן נקרא האדם "מהלך" לעומת מלאכי השרת הנקרים "עומדים". ואמנם מטרתו של האדם היא להגיע אל המנוחה והנחלה, אך בהיותו בדרך אע"פ שעליו לצפות לקדושה ולטהרה ולעמידה איתנה בהשלמת ייעודו, עליו לדעת שבדרך יכולות להיות מהמורות ואין הדרך מישור, אלא יכולות להיות עליות וירידות. ישנם מכשולים בדרך והאדם צריך לדעת שעל אף הנפילות יש באפשרותו לשוב לדרך הישר ולמצב של "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".
בכגון זה מדברת פרשתנו, העוסקת בחריגים הקיימים בחברה. ידוע שציבור ישראל כולל בתוכו כמאמר האר"י זצ"ל צדיקים בינוניים ורשעים. ופרשתנו עוסקת בחריגים הקיימים בעם ישראל, לא רק באופן שלילי כסוטה וכגנב ולפי דיעות מסויימות הנזיר, אלא גם בלויים ובנשיאים ולפי דיעות אחרות הנזיר. שהרי ידוע מאמרו של מו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל, האומר על מה שאנו אומרים בתפלת שחרית של שבת "בפי ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל": ישנה פה עליה בסולם הקדושה, אך אין זה מסתיים בכך, אלא יש דרגה יותר גבוהה מכך והיא "ובמקהלות ריבבות עמך בית ישראל", המדריגה של כלל ישראל היא לעילה ולעילה גבוהה יותר כפי מאמרו של הרב זצ"ל האומר "אין צדיק בעולם שיגיע לקרסוליה של כנסת ישראל כולה".
פרשתנו מבצעת חיבור בין הממלכה לתורה. על אף שאנו נוטים בצורה שגויה להפריד בין הדברים ולראותם כדברים נפרדים ואף מנוגדים, צריכים אנו להיות מחוברים לישראל לא רק בתורת פרטים אלא בעיקר בתורת כלל.
על כן קוראים בשבועות המבטא את זמן מתן תורתנו (ואין אומרים קבלה שהרי המקבל קיבל ותו לא, אך התורה הינה נתונה לנו ואנו עוד צריכים לזכות בה; זאת ועוד, שהתורה נתנת לנו בכל יום מחדש. את מגילת רות שהיא יסוד משיח בן דוד כמשיח אלקי יעקב, כקישור וחיבור בין זמן מתן תורתנו לממלכת ישראל שמתמשכת אל עבר משיח צדקנו. את החיבור של מלכות ישראל עם תורת ישראל, כפי שמצווה המלך לכתוב לו ספר תורה נוסף על זה שהוא צריך לכתוב בתורת יחיד מישראל, להורות על שתי המדרגות הקיימות בישראל פרט וכלל ועל השתייכותו לשתי בחינות אלו כאחת בחיבורו יחד את התורה ואת הממלכה על מנת להביא להצלחת הדרישה האלקית של "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", שהיא גם יחד ציווי והבטחה.
חיבור זה בין מדינה לתורה, בין קדושה טבעית וקדושה שמעל הטבע, הוא מה שמוטל עלינו לעשות, גם בימינו אנו, גם אם אין אנו מסכימים עם דרכה של ממשלה זו או אחרת, עלינו לשמוח על כך שיש ממשלה בישראל ולידע כי דין מלכות יש לה לעניין כמה משפטי מלוכה.
חיבור זה הינו אחד מסימני הגאולה, שאכן במשך כל תקופת הגלות היתה הקדושה נאבקת נגד הטבע. זאת אחת הסיבות שגרמו לרבים משלומי אמוני ישראל קושי אדיר להזדהות עם התהליך שנראה להם כלוחם נגד הקדושה בהיותו בוחר בדרך של גאולה בדרך הטבע. וזאת כי נשכח מהם כי בארץ ישראל הטבע עצמו יש בו קדושה טבעית שהיא היסוד והתשתית אשר עליה נבנית הקדושה שמעל הטבע.
פרשתנו, אחרי שהדגישה את המרכזיות של שבט לוי המופקד על הקדושה שמעל הטבע, מסיימת בקורבנות הנשיאים המופקדים על הנהגת העם בדרכי הקדושה הטבעית. אין התורה מסתפקת בסיכום של הקורבנות, אלא, מביאה את הפירוט המלא, כדי להדגיש שזו המשימה: לאחד וללכד את כל הבחינות ורק אז יכל משה לבא אל אוהל מועד
קדושה ומלכות - מלוכה וממשלה
ספר במדבר הוא ספר הדרך - ובפרשתנו העיסוק בחריגים שבחברה - מה ההשלכות של הדברים לימינו?
