"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ".(בראשית ו, יא-יג)
שחיתות. אם נדמה לנו שלעולם חוסן, זה לא כך. אם נדמה לנו שבנינו מוסדות חזקים שלא יתרסקו, זה לא נכון. אפילו כשהעולם נברא בידי אלוקים, האדם יכול בכוחותיו להשחית אותו.
לכאורה נדמה לנו שאם יש גבול, הבדלה, הסדרה ועוד אלוקית, אי אפשר יהיה לרמוס אותה. אבל הארץ הופכת מושחתת בידי האדם. ומה היא אותה שחיתות? מדרש בראשית רבה (כח) מתאר זאת כערבוביה, כלב הולך אצל הזאב, והתרנגול אצל הטווס ובלשון רש"י, אפילו בהמה וחיה ועופות נזקקו לשאינם בני מינם והרמב"ן אומר, למדו החיות מבני האדם והפכו גם הם חמסנים. דרסו וטרפו ותקפו. אבן עזרא ורשב"ם כותבים על הפרת הגבול האינטימית, הזדווגות בין מין לשאינו מינו ועל בני האדם שמיטותיהם הוצמדו זו לזו ועברו ביניהן.
מתוך גילוי העריות והעבודה הזרה, פושה בכל מקום האלימות והגסות. ההתדרדרות המוסרית היא מדבקת, והשלבים מופיעים בפסוק בשלושה פעלים שונים - ותשחת, נשחתה, השחית. בעיניי אלו השלבים בהעדר הבושה בהשחתה מוסרית. בהתחלה אומר אבן עזרא, עשו את זה בסתר, לפני האלהים, בלי שיראה, אבל המעשים הולכים ומתפשטים, בפומבי, אלוקים רואה את הארץ שנשחתה, ומהגלוי השיא מתגבר, בלי שום מכשול, מעל הדוכן, באלימות ובבריונות כלפי הכל.
בלשון שלנו היום, מי שיש לו כוח חומס את האחר, אין אבחנה, אין הפרדה, ניגודי אינטרסים הם לא מילה גסה, להיפך, לקדם את המקורבים שלך לתפקידים זו הצלחה או לחלץ אותם מתחת לאלונקה תרתי משמע ולהוציא ציבור שלם מחובתו למדינה גם זו הצלחה. והאבסורד שהכל בחסות שינויי חקיקה, לרמוס מצד אחד את מוסדות החוק ולזלזל בהם ומצד שני להשתמש בהם. מסממני דיקטטורה. וגם רבי בכור שור מזהה זאת בפרשנותו לדור המבול: "לא היו עומדים על שורת הדין אלא כל הגדול מחבירו בלעו וחמסו וגזלו בתו אשתו וממונו וכל אשר לו. ולא היו הולכים דרך ישר, לבד נח לבדו, כי לקחו כולם דרך גדוליהם".
לתוך המציאות הזו מחליט הקב"ה להטיל את המבול. התגובה להפרת הסדר היא הפרת הבריאה. אם קודם הייתה הבדלה בין דבר לדבר, עכשיו המים יכסו על הכל. אם קודם הבחין בין שמים ליבשה, עכשיו היבשה לא תראה. אם לפני ניתנו המאורות, עכשיו חשך שורר כל הכל. הערבובייה פורצת לתוך הארץ, הכל יימחה, ישוב לתוהו ובוהו כנגד סדרי הבריאה.
"וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּי־מָֽלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ"
בפעם השנייה יופיע המונח חמס ובפעם הרביעית יופיע המונח משחית, אבל הפעם מדי הקב"ה. ואת מי ישחית? את הארץ, ואומר הרמב"ן, את עם הארץ, ורש"י מדגיש, אולי על השאר עוד יכלו לתקו, אבל הגזל חתם את דינם וספורנו מאשר, מכיון שגזלו כולם האחד מהשני, האדונים והאריסים, וכולם הפכו כאלה, לא היה מנוס אלא להשמיד את כולם. אכזבה איומה מהבריאה ותוצאותיה. אדם הראשון הפר את הגבול, דרך קין שרוצח ועד להתפשטות מכל ערכי המוסר של כולם. כמה מהר אנחנו בני האדם הופכים לא מוסריים כשהאחר מתנהג כך. מתירים לעצמנו את החבל.
נח הצדיק מזוהה כמי שמצא חן בעיני הקב"ה, צדיק יחיד בדורו, שמצטווה לבנות את התיבה. המדרש מרחיב שאמנם עשה נח כל אשר ציווה הקב"ה והתהלך עם האלוקים אבל לא לפני האלוקים כמו אברהם. ומה הכוונה? אולי שאמונה וצייתנות לא בהכרח מספיקות. שאמנם נח הולך עם האלוקים אבל היה צריך גם ללכת לפניו, להקדים אותו, להתווכח איתו על מהות הדברים כמו אברהם כששמע על סדום, ערער וניסה להציל, התהלך לפני האלוקים ואילו נח מסתגר בתוך התיבה.
בהמשך, אחרי המבול, ישלח נח את העורב ראשון לבדוק אם המבול פסק. כאן יגיד המדרש, מסתתרת ביקורתו של נח, כי העורב, אותה חיה שמסמלת גניבה ולקחנות, מפגינה מול הקב"ה את ביקורתו של נח על שהציף את הארץ מים להשמידה. אבל בשעת מעשה, נח לא העלה שום טענה. נקודה למחשבה עבורנו, איך להתנהל גם ממקום אמוני מול דילמות. עם מבט ולב ושאלות.
והנה המבול שוטף את הארץ ואחריו קובע אלוקים את בריתו עם נח, ברית אוניברסלית, שמהדהדת את הבריאה בצלם -" וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ" (בראשית א, כז) ונחתמת על אותם יסודות - "שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם (ט,לו). איסור ברצח נוכח צלם האלוקים.
"וַיְהִ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים" (יט, א)
ולכאורה אחרי הגזל והחמס, העמים החדשים שמגיעים 340 שנה אחרי המבול, דור הפלגה, מבקשים שפה אחת ודברים אחדים. אבן עזרא אומר שאברהם היה מבני דור הפלגה. שהיתה להם כוונה לכאורה טובה. אז למה אם הקב"ה מחליט להרוס את המגדל שהם בנו?
מגדל בבל נבנה בארץ שנער, הלא היא מסופוטמיה ששם אכן ישבו הבבלים שהיו ידועים בבניית המגדלים העצומים שלהם, מגדלי הפולחן, זיקראת, מגדלים הבנויים שבע קומות כשכל קומה צרה מזו שתחתיתה, והגדול שבהם כונה, בית יסוד שמים וארץ. למה יוצא הקב"ה כנגד זה?
אומר הנציב מוולוזין, כי שפה אחת לא היתה סימן לאחדות אלא דרישה לאחידות. ומי שלא ציית, נענש בחומרה והושלך לאותו מתקן לליבון אבנים בשריפה. אז כשהתחלופה לגזל וחמס היא צייתנות לקול ריבון אחד ואחידות שתלטנית, סימן שלא נלמד הלקח מהמבול.
זו עריצות במסווה אחר. תביעה למחשבה אוטומטית של כולם ולמנהגים אחידים והמגדל הוא מגדל פיקוח להכוונתם. פתרון הדרדרות מוסרית הוא לא בכפייה של דעה אחת על כולם וענישה מחמירה בגינה. לא לשם כך התכנסנו.
פרשת השבוע היא בעיניי מדריך רוחני שקיבלנו. גם לאלו שלא מאמינים, גם לאלו שכן מאמינים, הערך האמיתי המתחדש שלה הוא החיבור שלנו היום. והשבוע כל כך הרבה עלה על המדוכה. מהתעסקות בשינוי שם המלחמה בעלות מיליונים רבים וכאב עצום של משפחות שיצאו כנגד הרצון לשנות נרטיב ולמחוק את המציאות; דרך הצבעה לחוק שיבטל דרישה למגבלה במינוי לדירקטוריונים , כלומר נפתחת הדרך למינוי מקורבים, ודרך הפרדת תפקיד היועמ"ש לתפקיד תובע כללי, למען בחינת הגשת כתבי האישום של אדם אחד, ראש ממשלה; ודרך קריאות מבזות של שר לעבר חברת כנסת, יו"ר סיעה, קריאות בוטות שמייצרות אווירה מאד אלימה מול נשים אבל בכלל במרחב הציבורי; ועד לצילומים של עצורים חרדים שסירבו להתגייס שמוצגים כחטופים עם סמל החטופים ומאחור כיתוב בערבית ומכתב שמאשים את היועצת המשפטית (כמובן) בביצוע המעצרים. לא יאומן.
והכל בשבוע אחד. אם אדם מחוץ לישראל היה מסתכל על כל מה שקרה כאן בשבוע אחד, מבול אלימות, ויכוחי סרק, התפשטות מכל מלבוש מוסרי, לא היה מאמין שאנחנו מתמודדים מול אויבי אמת מבחוץ. אלה שברגעים האלו מתכננים את השבעה באוקטובר הבא. בני העוולה בני המוות חמאס שקראו לשבעה באוקטובר , מבול אל אקצה, אל טופאן. מראה למבול שאנחנו סופגים, ומה אנחנו עושים?
כל כך הרבה אור ויקרות טמונים בעם שלנו לא הגיע הזמן שנפסיק לשוט בין המבול למגדל בבל, ונצאה סוף־סוף להליכה יחד, לשיח מרובה גוונים, שמושתת על ערכים משותפים, ולמרות ההבדלים הגדולים, מבין שכולנו באותה תיבה אחת? עם ישראל, לא הגיע הזמן להפסיק לטבוע, ולהתחיל לשחות יחד?
הכותבת היא עו"ד, סא"ל (מיל') לשעבר בפרקליטות הצבאית. במאית ומחזאית.