אנחנו נתונים בעומק מלחמה שלא בחרנו בה, אבל גם איננו יכולים לברוח ממנה. צה"ל הוא צבא חזק, חכם ומוסרי. אבל לפני כל אלה - הניצחון שלו בנוי מאמונה איתנה במשימה.
ישנם שלושה מרכיבים לנצח במלחמה, כך מסביר רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד בדור הגירוש. למעשה - מדובר שלושה שלבים: השלב הראשון הוא מילולי, והוא פונה קודם כל לאויב: יש להסביר לו מהי הסיבה שבגינה יוצאים למאבק וקוראים לו לשלום.
לצערנו, את השלב הזה עברנו כבר מזמן. איננו מתעסקים כאן עם שוחרי שלום, וכפי שכתב דוד על אבותיהם של המרצחים כבר לפני 3,000 שנה "אני שלום! וכי אדבר (שלום) המה (פונים) למלחמה!"
כעת עלינו להפנות את כוח הדיבור פנימה: באמונה איתנה בצדקת הדרך, והבנה של גודל המשימה. עלינו לצאת למלחמה בלי חת ובלי פחד.
השלב השני הוא חשיבתי, אסטרטגי. זה השלב שנעשה ברגעים אלה בקרב צמרת הצבא והמדינה. ואז, רק בשלב השלישי, מגיעה גבורתם הפיזית של החיילים.
עוצמתו של העם היהודי במשך כל מלחמותיו הוא לא יתרון מספרי ולא עוצמה צבאית
עוצמתו של העם היהודי במשך כל מלחמותיו, מאז יצא אברהם אבינו למלחמה נגד ארבעה מעצמות לשחרר את אחיינו, ועד למלחמת חרבות ברזל, היא כפי שהגדירה גולדה לסנטור הצעיר דאז ג'ו ביידן: אין לנו מקום אחר ללכת אליו.
עוצמה צבאית אינה שווה מאום, אם המוח שעומד מאחוריה איננו יודע מתי, היכן או כיצד להפעיל את עוצמתה. מעט נשק שנמצא בידי מועטים בעלי אמונה ורוח קרב, יניב לתוצאות שאיש לא ציפה.
בימים האחרונים אני מצליח לשאוב עוד כח מהאנשים שאיבדו להם את היקר מכל בניחום האבלים. שמעתי על הגבורה של ירון אורי ז"ל שהגן בגופו וחרף נפשו למען הצלת חיים, למדתי מאיל וולדמן על דניאל ועל החיפוש אבל בעיקר על כך שהוקיר את הגיבורים שנלחמו שעות לבדם נגד המחבלים וגם השבוע למדתי מהרב שמואל מורנו, אחיו של סא"ל עמנואל מורנו שנפל במלחמת לבנון השנייה, ודודו של איתי ז"ל שנפל השבוע מסר מעצים וחזק מדברים שאמר לו מנחם גולדברג: הוא ציין כי אנחנו העם היחיד ששולח את בניו ליחידות מובחרות, מדרבן את הדבר הכי יקר לו, את הבנים, להיכנס למקום הכי מסוכן. זוהי בחינה מסוימת של עקידת יצחק. ואנחנו עושים את זה רק משום שאנחנו יודעים שזו הצורה היחידה שלנו שבה נוכל לזכות להקים כאן מדינה יהודית משגשגת.
הכוח הצה"לי היהודי הוא האמונה האיתנה בכוחם של החיים
הכוח הצה"לי היהודי הוא האמונה האיתנה בכוחם של החיים, של הטוב, של העובדה שאבותינו לחמו ממש כאן, באותו המקום, לפני אלפי שנים. לא חזרנו לכאן כדי להילחם. אנחנו נלחמים כדי לחזור ולהחזיר לכאן חיים של ברכה, להקים חברת מופת, של שלום, יצירה, שמחה ונתינה.
אנחנו נלחמים, כי יש לנו נשמה, כי החיים חשובים לנו,. בחוברת של "ותן בליבנו" למדתי מדרש מהזוהר הקדוש על העם היהודי, על הצלם האלוקי, על ההילה שסובבת אותנו ככל שאנחנו עושים מעשים טובים.
הצבא ינצח כי יש מאחוריו עם מאוחד, כי יש את טובי בנינו שם אבל בעיקר בגלל הרוח, אותה רוח של אלפי שנים שמלמדת אותנו את מה שאסתר המלכה כבר אמרה למרדכי היהודי, לך "כנוס" את היהודים, כשאנחנו לא "מפוזרים" (לא מאוחדים) יש לנו את הכח ורק אז ננצח!
אסיים בציטוט מתהילים, פרק ס"ז, "למנצח המנורה" שכבר בימים הקרובים נייחל בעזרת השם כולנו שיתממש: "יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ". אמן.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Pery ומחבר הספר "אבות הניהול"