כשלונו של אדם הראשון היה גם בתחום הזוגיות, כשלון זה רואים אנו בהטיחו כלפי אשתו חוה: "האשה אשר נתת עמדי", וכמו שפירש רש"י: "כאן כפר בטובה", וכעסו זה של אדם על חוה הביא אותו לפרוש ממנה מאה ושלושים שנה (עיין רש"י בראשית ד כה). כישלונם של קין והבל היה בתחום האחווה, כששיא כישלונם היה כשקם קין על הבל אחיו והרגו. את נח אנו פוגשים במבחן ניהול המשפחה, עד המבול הייתה משפחתו של נח עוד משפחה אחת נוספת בתוך עשרות אלפי משפחות שחיו בחברה האנושית, ועם זאת היה נח שונה מכל שאר אנשי דורו ככתוב: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו", בעוד כל שאר משפחות האדמה השחיתו את דרכם עד שנגזרה עליהם כליה ואילו נח זכה להישרד. אבל נח לא היה לבד, לצדו אנו מוצאים את משפחתו, את אשתו, שלושת בניו ושלשת נשי בניו, לאיזו קטגוריה יש לשייך אותם, האם לצדקתו של נח או לשפלות שאר בני דורם? על כך אנו מוצאים בדברי חכמינו שתי דעות: לפי דעה אחת גם במשפחתו היה נח יוצא דופן, הוא לבדו בלבד היה הצדיק, ככתוב: "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה", וכל השאר ניצלו בזכותו. וכך כתב הרמב"ן: "והודיעו כי בזכותו לבדו ינצלו, שלא אמר (הכתוב) אתכם ראיתי צדיקים לפני". וכדבריו מובא באגדת בראשית (פ"י) על הפסוק (משלי כ ז): "מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו" אמרו במדרש: "בזכות נח זכו בניו שיחיו עמו במבול שיצאו מן התיבה" ועוד מוסיף שם המדרש: "אמר הקב"ה: מכאן ואילך איני עושה כשם שעשיתי לנח, אלא אין אבות מצילין בניהם שנאמר: 'נח דניאל איוב המה בצדקתם ינצלו נפשם'". לפי הדעה הזו רק נח היה צדיק ואילו בני משפחתו היו כשאר בני דורם. ואילו לפי דעה אחרת לא רק נח אלא כל בני משפחתו היו צדיקים, וכל אחד מהם ניצל בזכות עצמו, כמו שכתב הרד"ק (ה לב): "והוליד שלושה בנים שהיו טובים, אלא שחם לא היה שלם כאחיו". את צדקת המשפחה כולה מוצאים אנו גם במדרש (משלי פל"א, הובא ב"תורה שלימה"): "אשת חיל מי ימצא - זו אשתו של נח (שהיו) שקולין מעשיה כמעשיו . . . שהייתה היא וכלותיה מעשיהן רחוקין ממעשה דור המבול".
לפי הדעה הראשונה, הרואה את נח בלבד כצדיק ואילו שאר בני משפחתו ניצלו בזכותו, האם במבול חל שינוי במעמד בני המשפחה? לפי המדרש (תנחומא ישן, נח י ט) חל בהם שינוי בתוך התיבה, כמו שאמרו: "ויהיו בני נח היוצאים מן התבה - בזכות מה שעשו בתיבה יצאו מן התיבה, ולמה? כל י"ב חודש שעשו בתיבה היו חוגרין מתניהם וזנין הבהמה והחיה, בזכות כן יצאו מן התיבה". את השינוי במעמדם של בני נח אנו יכולים למצוא גם ממה שעד המבול היה הדיבור של הקב"ה רק עם נח, ואילו אחר המבול אנו מוצאים שתי פעמים שהקב"ה דיבר גם עם בני נח, ככתוב: "ויברך אלקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ" וכן אחר כך בכריתת הברית: "ויאמר אלקים אל נח ואל בניו", ועל כך אמרו במדרש: "מלמד ששווים היו נח ובניו בדברים וכמותו בדיבור שגם עם בניו דבר הקב"ה". וכך גם פירש הרד"ק: "אפשר שגם בניו היו נביאים". כנגדם הרמב"ן (בפירושו לתורה) לשיטתו דוחה פירוש זה ומסביר שהדיבור של הקב"ה נאמרו לבניו של נח על ידי אביהם, וכך כתב: "כי בניו לא היו נביאים, ולא הגיע חם למעלת הנבואה".
כך או כך, לאחר המבול עמדה בפני נח ובניו משימה היסטורית לבנות עולם חדש, וגם כאן היו הבדלים בתכונות של כל אחד משלושת בני נח, וההבדלים הללו היו לטובת עתידה של החברה האנושית. כמו שמסביר הנצי"ב (העמק דבר, בראשית ט כ) שהבדלי התכונות של בני נח התאימו לרצון ה', שהעולם יתנהג על פי שלושה סוגי בני האדם: האחד, האנשים הפשוטים, אנשי האדמה ופועלי היצור, שהם חסרי ההשכלה, שאותם מייצג "חם". השני, "אנשים אפרתיים" (אינטלקטואלים) בעלי הכרה שכלית, שאותם מייצג "יפת". והשלישי, אנשים אלקיים דבקים בה', והמה מרכבה לשכינה לפי ערך האדם והמקום, ואותם מייצג "שם". ואילו היה נח נוהג כשורה ולא היה מתחלל בשכרותו, היה מוביל את בניו, שכל אחד מהם בתכונתו המיוחדת יתרום לקידום האנושות, אבל נח בשכרותו גרר את משפחתו לשקוע בסכסוך משפחתי, שגרם להחמצת ההזדמנות ההיסטורית שעמדה בפניהם.