רבות דובר על דור המבול. מדרשים רבים מתארים את טיב האנשים שחיו בדור זה ואת העוול והחמס שעשו. תגובתו של הקב"ה לפשעים אלו נחרצת - כיליון לכל יושבי הארץ. אדם אחד ניצל מן התופת, נח שמו. דמותו של נוח מעוררת תהיות מספר וארצה בדבר תורה זה לעמוד על חלקן.
"וירא אלוקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ"(בראשית ו ,י"ב)
הקב"ה מתבונן במעשי בני האדם ולא מאמין למראה עיניו. כיצד מסוגל האדם לעולל מעשים מעין אלו? הקב"ה מחליט החלטה קשה מנשוא והיא להביא מבול על הארץ וּלהשמיד את כל יושביה. הקב"ה פונה אל נח ומבשר לו את הבשורה המרה : "קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ", תגובתו של נח לבשורה זו לא מופיעה בפסוקים. לאחר מכן, מצווה הקב"ה את נח לבנות תיבה: "עשה לך תיבת עצי גופר...ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך איתך", וגם במקרה זה התורה איננה מתארת מה חשב נח כששמע את הבשורה, נתון שהיה יכול לשפוך אור על אישיותו של נח. ננסה לדמיין כיצד היינו מגיבים, לו היו מבשרים לנו שעומדים להשמיד את כל יושבי הארץ ובהם שכננו, חברינו וכל בני עירנו ורק אנו עתידים להינצל מן התופת עם משפחתנו.
בסוף רצף הציווים הללו מופיע פסוק שאולי עשוי להאיר מעט על תגובתו של נח. "ויעש נח ככל אשר ציוה אותו אלוקים כן עשה". הכתוב מתאר לנו כי נח בונה את התיבה בדיוק כפי שצווה. שתי קושיות עולות בהקשר זה. ראשית, מה הפסוק מחדש לנו? האם עשויה להיות הווה אמינא שנח לא יעשה בדיוק כפי שציוה אלוקים? שנית, המבנה הפילולוגי של הפסוק לא ברור. הכתוב מתחיל "ויעש נח ככל אשר ציוה אותו אלוקים" ומסתיים במילים "כן עשה". מדוע הכפילות?
הרמב"ן נדרש לקושי לשוני זה, ומבאר כי המילים "כן עשה" מלמדות שנח לא הפיל דבר מכל אשר ציוה אותו אלוקים. ועדיין קשה, שהרי בפסוק נאמר "ויעש נח ככל אשר ציווה אותו אלוקים", משמע שנח עשה כל מה שציווה אותו הקב"ה. אם כן אף תשובת הרמב"ן לקושיה זו איננה מובנת. אנסה להציע הסבר חדש לפסוק זה ובכך לתרץ את הקושיות הללו.
סבורני, שמפסוק זה עולה תגובתו של נח לבשורה המרה ששמע.
כשקיבל נח את הבשורה הקשה, אחוז רעדה היה. הוא החל לבנות את התיבה עם נקיפות מצפון לגורל בני דורו. הוא לא הצליח להבין מדוע הוא יזכה להינצל בעוד חבריו לא יזכו. כל הפרשנים נדרשים לשאלה, מדוע נח לא ביקש רחמים על דורו כאברהם אבינו? מדוע הוא הגיב כביכול באפאתיות מוחלטת?
יש מן הפרשנים שביארו כי הקב"ה פנה אל נח כשעובדה מונחת בחיקו- מבול על הארץ. העונש נקבע מראש. נח קיבל רק עידכון-מצב מהקב"ה, לכן לא היה בכוחו לערער אחר החלטה זו.
לטענתי, לנח אכפת היה מדורו והוא רצה להשיב אותו בתשובה. נפשו של נח בערה בקרבו לאחר שמיעת הבשורה, היה עליו לבחור אחת משתיים. האם לבנות את התיבה ולצפות בעולם חרב, או לקחת אחריות עם העולם כולו ולשאת את הדין עם השאר. דילמה זו ליוותה את נח לאורך כל שנות בניית התיבה, כ- 120 שנה. נח היה צריך לעורר את תשומת לב העם תוך הודעת דבר ה על המבול. אם העם היה נענה לדברי נח והיה שב בתשובה לא היה יורד מבול, כדברי מדרש תנחומא: "בא וראה למה אמר הקב"ה לנח לבנות תיבה? כדי שיראו אותו יושב ועוסק בה ויעשו תשובה...כיוון שלא עשו תשובה מייד הביא עליהם מבול".
נח היה ערב לכלל האנושות ורצה בחזרתם בתשובה.
הסיבה שהתורה כופלת את המילים "ויעש נח...כן עשה" היא כדי לומר לנו שלנח לא היה פשוט לבנות את התיבה. בניית התיבה הצריכה כוחות נפש חזקים. נח היה אחוז התלבטויות, ספקות רבים קיננו בליבו. בסופו של דבר החליט נח להיכנס לתיבה רק כשהמים דחקוהו פנימה. "כן עשה"- לאחר התלבטות גדולה.