אחת הסוגיות הנמצאות תדיר בשיח הציבורי היא סוגיית הגיור. במאמר זה ננסה לסקור, בקצרה, את החלקים העיקריים של נושא הגיור, ואיך הם נלמדים גם מפרשתנו- המתארת את הימים שלפני מתן תורה. מובן מאליו שההלכות בפועל מורכבות בהרבה מהנאמר כאן, והמאמר הוא רק "טעימה ראשונית" של נושא הלכתי מרתק זה.
הברייתא במסכת יבמות (מ"ו ע"א) מביאה ברייתא "תנו רבנן גר שמל ולא טבל- רבי אליעזר אומר הרי זה גר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו. טבל ולא מל- רבי יהושע אומר הרי זה גר שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו. וחכמים אומרים- טבל ולא מל, מל ולא טבל אין גר עד שימול ויטבול".
"אבותינו" המוזכרים כאן אין הכוונה לאברהם ליצחק וליעקב, אלא, כפי שרש"י מפרש שם (ד"ה "באבותינו שמלו") "בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל התורה ולקבל פני השכינה". כלומר, מתן תורה היה בעצם גם הגיור הראשון בהיסטוריה. גוי לפני שהתגייר חייב רק בשבע מצוות בני נח, ולאחר שהתגייר הרי הוא כיהודי גמור וחייב בכל תרי"ג המצוות ובמצוות דרבנן. גם עם ישראל לפני מתן תורה היו חייבים בשבע מצוות בני נח (ובמילה וגיד הנשה מימי האבות וכן בעוד מספר מצוות שקיבלו עליהם במרה אחרי קריעת ים סוף), ורק אחרי מתן תורה הפכו לחייבים בכל תרי"ג המצוות. גר שמתגייר, בעצם מקבל על עצמו את קבלת התורה באופן פרטי, כשם שעם ישראל קיבלו עליהם כעם לפני מתן תורה והפיכתם מבני נח לישראל.
מחלוקת: האם גר זכר שלא מל יכול להיחשב גר
מה עם ישראל עשו לפני מתן תורה? ראשית- הזכרים מלו לפני יציאת מצרים. מצד שני הנקבות כמובן לא מלו. לכן ישנה מחלוקת האם גר זכר שלא מל יכול להיחשב גר. הלכה כחכמים שגר זכר חייב למול כדי להיחשב גר, אף על פי שזו אופרציה שכמובן לא רלוונטית לגיורת נקבה.
שנית- הם טבלו לשם קבלת התורה. מניין שהם טבלו? הגמרא דנה בנושא ומגיעה למסקנה שזה נלמד מפסוק בפרשתנו (שם, ע"ב) "ויקח משה את הדם ויזרוק על העם" ויש בידנו כלל הלכתי שאין הזאה בלא טבילה. משה הזה על העם מדם הקרבנות שהקריבו, ומכאן שהם גם טבלו לכבוד מתן תורה. מסברא למדה הגמרא שדין זה היה גם לנשים שהרי אין להן מילה וברור שהיתה אופרציה רשמית שהכניסה אותן תחת כנפי השכינה. כאמור- דעת חכמים שגר או גיורת שלא טבלו אינם נחשבים גרים.
בנוסף, ואולי החלק החשוב ביותר, אנו קוראים בפרשתנו (שמות, כ"ד, ה') "וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר ה' נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע", כלומר משה הודיע לעם את עיקרי התורה והם קיבלו על עצמם לקיימה.
המטרה היא לבחון רצינות מצד אחד ולהכין את המועמד לחובות ולזכויות שיהיו לו אם יתגייר
הברייתא בגמרא מסבירה כיצד לקיים את החלק הזה "תנו רבנן גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו 'מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם?' אם אומר 'יודע אני ואיני כדאי' מקבלין אותו מיד. ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו ענשן של מצות. אומרים לו 'הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו אכלת חלב ענוש כרת חללת שבת ענוש סקילה'. וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן אומרים לו 'הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות'. ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו. קיבל- מלין אותו מיד".
המטרה של החלק הזה היא לבחון רצינות מצד אחד ולהכין את המועמד לחובות ולזכויות שיהיו לו אם יתגייר. לשם "בדיקת הרצינות" מנסים בהתחלה לשכנע אותו שלא משתלם לו להיות חלק מעם ישראל ובודקים את תשובתו. ככה מוודאים שהוא בא מתוך רצון להיות חלק מעם ישראל ולא מתוך אינטרס.
כמו כן מלמדים אותו חלק מהמצוות הקלות וחלק מהחמורות, ומזהירים אותו שכרגע, בעודו גוי, אין לו שום עוון או עונש אם הוא אוכל לא כשר או מחלל שבת (כדוגמא), אבל לאחר שיהפוך ליהודי דברים אלו יהיו אסורים עליו ואף ייענש בחומרה אם יעבור עליהם. מצד שני גם מסבירים לו למה כן משתלם להיות יהודי- השכר הצפון לצדיקים בעולם הבא.
הליך הגיור חייב להיעשות בפני בית דין כדי שיחשב תקף
הברייתא מציגה גישה מאוזנת שמטרתה מחד למנוע מראש גרים שלא יישארו נאמנים לתורה ולעם ישראל, ומצד שני לא להרחיק מועמדים שכן באים בתום לב ובכוונה לשמור מצוות. פרט חשוב נוסף הוא שהליך הגיור חייב להיעשות בפני בית דין כדי שיחשב תקף. הגמרא מביאה שם ברייתא נוספת "תנו רבנן 'ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו', מכאן אמר רבי יהודה- גר שנתגייר בבית דין הרי זה גר, בינו לבין עצמו אינו גר".
נחלקו הראשונים לגבי אילו משלושת שלבי הגיור חייבים להיעשות בפני בית דין ואילו אם נעשו בדיעבד רק בפני עדים כשרים. נעתיק את לשון השו"ע (יו"ד, רס"ח, ג'): "כל ענייני הגר בין להודיעו המצות לקבלם בין המילה בין הטבילה צריך שיהיו בג' הכשרים לדון וביום. מיהו דוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני ב' ובלילה, אפילו לא טבל לשם גרות אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדתה הוי גר ומותר בישראלית, חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה.ולהרי"ף ולהרמב"ם אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני שנים או בלילה מעכב ואסור בישראלית".