"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם". זהו, נגמרו הזיקוקים, הקולות והברקים. המראה המרעיד של ההר העשן כבר לא יחזור, ובמקומו מגיעים המשפטים.
להבדיל אינספור הבדלות, עולם המשפטים האזרחי רווי בסעיפים ותתי-סעיפים משפטיים יבשים. לכאורה, כך נראית גם פרשת משפטים, עולם רווי פרטים קטנים. אך חז"ל מלמדים אותנו שיש כאן הרבה מעבר ל"ספר חוקים".
התורה כ"סם": חיים או מוות?
רבינו בחיי עומד על לשון הפסוק "אשר תשים" ומקשר אותו למושג הסם:
"מלשון סם, להורות שאם הדיין שופט בצדק הוא לו סם חיים ואם לא, נעשה לו סם המוות. זכה אדם בדברי תורה נעשים לו סם חיים, לא זכה נעשים לו סם המוות".
קל להתחבר לפרשת יתרו; ההפקה הגדולה וההתגלות האלוקית מול עם שלם גורמים לכל אחד להתעורר. אך בפרשת משפטים, הקושי עולה. הפרשה צועקת "תורה שבעל פה" ודורשת מאיתנו לרדת לפרטים הקטנים ביותר של חיי המעשה.
להתפלל על "הדברים הקטנים"
הגמרא במסכת ברכות דנה בפסוק "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא". מהו אותו "עץ מצוא"? לפי דעת אמימר, הכוונה היא לבית הכסא.
הרב קוק (בעין אי"ה) מסביר יסוד חשוב: החסיד אינו מתפלל רק על ניסים גלויים או ניתוחים מסובכים. הוא מתפלל על המובן מאליו, על הפעולות הגופניות הפשוטות ביותר. הוא יודע שבלעדיהן, אי אפשר לעבוד את ה' בצורה מיטבית. כפי שיש "דברים קטנים" בגוף הפרטי, כך ישנם פרטים קטנים בגוף הלאומי- ואלו הם המשפטים.
למה עם ישראל חטא בעגל?
במאמר "דעת אלוקים" כותב הרב קוק: "אמנם הרגש הנשגב לבדו איננו יכול להתגלות בחיים במידה ובמשטר".
כאן טמון המענה לשאלה: איך דור שראה את הקב"ה עין בעין בסיני יכול היה לחטוא בעגל? התשובה היא שהיה חסר להם ה"מִשטר"- חסרה להם פרשת משפטים. רגש דתי עוצמתי, ככל שיהיה, הוא כמו שיטפון, ללא סכרים ותעלות (פרטים והלכות), הוא עלול להרוס במקום להצמיח.
בלי פרשת משפטים, המעמד הנשגב בסיני נשאר בגדר זיכרון רחוק, חוויה מרגשת שמתפוגגת תחת עומס המציאות. הריבוי של הפרטים הוא זה שבונה את 'כלי הקיבול' לאור הגדול. כשאדם לומד משפטים, הוא לא רק משנן חוקים יבשים, הוא מזקק את המוסר האלוהי לתוך המעשים הכי בנאליים של החיים, בין אדם לחברו, נזיקין ומשא ומתן. זוהי השליחות האמיתית: להוכיח שדווקא בתוך המורכבות של חיי המעשה, בבית, בשוק ובשדה, שם נמצא המפגש האמיתי עם בורא עולם.
להביא את השכינה לתוך היום-יום
עם ישראל לא יצא ממצרים כדי לגור תחת ההר לנצח. סיני היה רק תחנה. המטרה הייתה להגיע לארץ ישראל ולהחדיר את השכינה לתוך המציאות היומיומית.
הקדושה אינה מוגבלת לפסגות הרים מעושנות; היא מתגלה בכל סעיף קטן של דיני שומרים או הלוואות. כשאנחנו חיים את ה"משפטים", אנו מראים לעולם כולו כיצד אפשר לחיות את אלוהים בתוכנו בכל רגע ובכל מעשה, מבלי לחפש אותו ב"הפקות חוץ" גרנדיוזיות.
הכותב הינו רב קהילה, מחנך ומשורר.