פרשת משפטים: על ההטיה

קריאת פסוקי הפרשה שלנו איננה 'אל תקלקל!' הקריאה היא: 'אל תתן לטבעך הפגום, המוטה להוביל אותך, אזן אותו בכלים מכלים שונים!'

ד"ר משה מאיר 11/02/21 23:32 כט בשבט התשפא

צילום: shutterstock
צילום: shutterstock

לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ.
מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק, וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע.
וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים.
[שמות כ"ג ו' - ח']

שלושת הפסוקים האלה, מאגדים את קבוצת בעיות השיפוט. השיפוט עלול להטיה - אל החזק או אל החלש, לשקר או אף לקרבה אל השקר. השוחד - ההטיה הבוטה - מעוור ומסלף. כתבי הקודש רגישים מאוד להטיות, חכמים העצימות את הרגישות:

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קה עמוד ב 
רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי, היה רגיל אריסו [פועל שלו] להביא לו כל ערב שבת סל פירות מהמטע. פעם אחת הביא לו ביום חמישי. אמר רבי ישמעאל לאריס: 'מה השתנה עכשיו? אמר האריס לרבי ישמעאל: 'יש לי דין אצלך היום, ואמרתי: אם כבר באתי אביא איתי את הסל.' 
לא קיבל רבי ישמעאל את הסל ואמר לאריס: 'אני פסול מלדון אותך.' הושיב רבי ישמעאל דיינים ודנו את האריס. בינתיים התהלך רבי ישמעאל מחוץ לבית הדין ואמר לעצמו: 'אם ירצה האריס יוכל לטעון כך וכך...' תפס רבי ישמעאל את עצמו ואמר: 'תיפח נפשם של מקבלי שוחד, ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי שלי נטלתי - כך, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה. [כתובות ק"ה ע"ב]

זה כוחה של ההטיה, אפילו לא התממשה היא כבר מטה. אם הייתי עוצר כאן, היינו אומרים: שיווי המשקל הוא עדין ושביר, קל מאוד להטות אותו, לרמוס את הצדק, לשבור את האמת. אבל המצב - כנראה - חמור יותר.
דניאל כהנמן קיבל פרס נובל - עבור עבודתו עם עמוס טברסקי - על תגלית פשוטה ומטלטלת: האדם איננו יצור רציונאלי. לא על כך שגילה שהאדם הוא יצור רגשי או דמיוני, אלא - הוא יצור חושב אבל מנגנון החשיבה והשיפוט המוסרי שלו פגומים מיסודם. הנה אחד מיני רבים של היגדיו:

החלטות רבות מתבססות על אמונות בנוגע לסבירותם של אירועים לא וודאיים, כגון תוצאות בחירות, אשמתו של נאשם או ערכו העתידי של הדולר... 
איך אנשים אומדים את ההסתברות של אירוע לא וודאי או את ערכה של כמות לא וודאית?
אנשים מסתמכים על מספר מוגבל של עקרונות יוריסטיים, המצמצמים את המשימות הסבוכות של הערכת הסתברויות וניבוי ערכים לכלל פעולות שיפוט פשוטות יותר. בדרך כלל היוריסטיקות הללו שימושיות למדי, אבל לפעמים הן מובילות לטעויות חמורות ושיטתיות. [רציונאליות, הוגנות, אושר. עמ' 45]

דן אריאלי מפתח את הגישה הזאת, הוא הוסיף וחקר את ההתנהגות המוסרית של בני אדם. כך - בדוגמה אחת מיני רבות הוא כותב:

...אז מה למדנו מהניסוי הזה? המסקנה הראשונה היא שכאשר ההזדמנות מציגה את עצמה, הרבה אנשים ישרים ירמו. למעשה התברר שלא מדובר במקרה של משתתפים בודדים שרימו ו'קלקלו' לכולם את הממוצע, אלא שרוב המשתתפים רימו... המסקנה השנייה והפחות אינטואיטיבית, יותר מרשימה: נכון שרוב המשתתפים רימו, אבל מצד שני הם רימו רק קצת. למרות שבחלק מתנאי הניסוי אפשרנו לרמות בגדול, המשתתפים נמנעו מרמאות משמעותית. [לא רציונאלי ולא במקרה, עמ' 166]

מכאן, מהפכה: לא שהאדם הוא יצור שיפוט אמת שלם ושיפוט טוב ורע שלם העלולים להטיה. כוח השיפוט התבוני והמוסרי הם כוחות פגומים מיסודם. צריך להשקיע מאמץ בכדי לתקן את ההטיות המובנות בהם. קריאת פסוקי הפרשה שלנו איננה 'אל תקלקל!' הקריאה היא: 'אל תתן לטבעך הפגום, המוטה להוביל אותך, אזן אותו בכלים מכלים שונים!'
כך כותב המשורר פול צלאן:

במרכבת הנחשים, על פני
הברוש הלבן והלאה,
דרך הזרם
הסיעו אותך.

אבל בתוכך, מ
לידה, 
בעבע המעיין האחר,
על קרן האור
השחורה, הזיכרון,
טיפסת אל יום.

הנחשים מובילים אותנו. אבל בתוכנו יש מעיין אחר וקרן אור של כמיהה לצדק, לאיזון, לאמת ולטוב. עליהם עלינו לטפס אל היום, כדי שהצדק והמשפט יכוננו את חיינו, ולא התוהו והבוהו של השקר של השוחד של ההטיה. 
 

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר