יש טרנד שצץ לו מדי פעם בפעם אצלנו, ב'מגזר'. קם לו הפובליציסט התורן, או ליתר ביטחון- לעיתים זו דווקא פובליציסטית, ומספרים לנו את קורות חייהם הנוראיים במסגרת לימודיהם בישיבה התיכונית או באולפנא. לעיתים הם מוסיפים והולכים ואף מוציאים על כך סרט.
כמעט תמיד, הפואנטה מצטמצמת אל הרגע ההוא, שבו המורה או הרב הפנו אצבע מאשימה כלפי סעיף כזה או אחר בשלחן ערוך. בין אם הם יציינו את עניין הצניעות, ואת ההתעסקות בסנטימטרים, ובין אם הם יכוונו דווקא לעניין הציצית או התעסקות היתר, לטענתם, בפרטי הלכה שונים.
ולכאורה הם צודקים. לכאורה.
*
ולכאורה, זה כל עניינה של האות הראשונה בפרשה. לפי רש"י, ו' החיבור, המחברת בין מעמד הר סיני של הפרשה הקודמת לבין תחילת פרשיית המצוות והמשפטים- היא ו' שאומרת שאלה ניתנו בסיני וגם אלה ניתנו באותו המעמד.
אלא שאם נרחיב את ההבנה ברש"י- נצטרך להסביר שיש כאן עומק ענק. שהרי לכאורה, אין שום משמעות אם המשפטים ניתנו בסיני, ברפידים או במדבר צין. העיקר שהם ניתנו מן השמיים אל משה. לא?
לא. כי רש"י מנסה להדגיש שדווקא במעמד הגדול והנשגב ביותר. המעמד הרוחני ההוא, דווקא שם, משה מתעסק ב'קטנות'. מה זה בקטנות? בפרטי פרטי הלכות.
כי מסיני הצטוונו גם במצוות כלליות, גבוהות, גדולות. אבל הצטוונו גם במצוות מצומצמות, בפרטי הפרטים, בהלכות הכי קטנות שיש. גם באלו הצטוונו בסיני.
*
נרצה או לא נרצה, כנראה שלא נוכל להמשיך מסורת ושושלת של יהדות רצינית, ללא 'ואלה המשפטים'. כי מעמד הר סיני ללא פרטי ההלכות, עלול להישאר בשמיים. אם נרצה להוריד את הדברים למעשה- כנראה נצטרך גם לגעת בסעיפי הסעיפים הקטנים ביותר. כן, גם בענייני צניעות.