למי מגיע צדק?

[embed]http://video.jew2go.co.il/Kipa/yakovNagan/160212.flv[/embed]

'כולם מדברים על שלום אף אחד לא מדבר על צדק'. בניגוד להתרשמות של מוקי, דווקא יש שמדברים על צדק והוא נושא מרכזי בתורה. עצם המיקום של פרשת משפטים, המוקדש לערכים של הצדק, מלמד על חשיבותו.

הפרשת הקודמת, יתרו הסתיימה במעמד הר סיני, ההתגלות המשמעותית ביותר של אלוהים בתולדות העולם. בפרשת משפטים, מיד לאחר מכן, התורה מפרטת את חלק מהמצוות שנאמרו בסיני - ובוחרת להדגיש דווקא את אלו הנוגעות לצדקה ומשפט. רש"י מוצא בסמיכות הפרשיות ביטוי להֱיות 'הדין יושב ברומו של עולם שהרי לעשרת הדברות סמכו הכתוב דכתיב "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" (שמות כא, א)' (רש"י למשנה אבות א, א). יתרה מזו, פרשתנו פותחת בו"ו החיבור, 'ואלה המשפטים', ובכך מצביעה על הקשר ההדוק בין הפרשיות. עניין המשפט מקיף אפוא את ההתגלות משני עבריה, שהרי גם לפני ההתגלות עסקה התורה במשפט - יצירת מערכת משפט, מינוי שופטים. הזיקה בין שני הנושאים מעידה לא רק על חשיבות המשפט אלא על הזיקה העמוקה שבין צדק ומשפט לבין התגלות אלוהית בעולם.

אולם דומני שהשאלה הגדולה היא לא כמה חשוב הצדק אלא מה הוא צדק ועל מי להחיל אותו. גם בזה יש לתורה הרבה מה לומר. מה הוא הצדק? התורה לא מסתפקת בדרישה שלא לפגוע בזכות הקניין של הזולת, בחינת "חיה ותן לחיות", אבל היא גם תובעת פעולה אקטיבית של עזרה לזולת, כמו למשל השבת אבדה (שמות כג, ד) ועזרה בפריקת המשא מעל בעלי חיים (שם, פסוק ה).

אולם השאלה האקטואלית ביותר היא את מי כוללים חוקי הצדק? האם רק אותנו? בתפילת אברהם אבינו עבור אנשי סדום, הצלתו של משה על ידי בת פרעה, התערבות של משה להגן על בנות מדיין, חוזר במהלך התורה היסוד שהצדק אינו רק עבור אנשים שכמותך, 'אנשי שלומנו', אלא גם עובר האחר והשונה. בתחילת שנת 2011 פורסם מה שמכונה 'מכתב הרבנים' האסר באיסור גורף להשכיר או למכור בית לאדם שאינו יהודי. בעיני פסק זה עומד בניגוד לערכי הלבה של התורה . הכותרת של אחד מהמחאות נגד המכתב, עצומה שארגנו תלמידי ישיבה, לקוחה מהפרשה: "וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כג:ט) . (הרקע של הפסק של אותם הרבנים הוא האיסור של "לא תחנם" (דברים ז:א-ב). ההקשר המקורי הוא המלחמה נגד שבעה העממים בכניסה לארץ. אכן, יש פוסקים המרחיבים את האיסור לכל הגוים אולם יש הסוברים שהאיסור הוא רק ביחס לעובדי עבודה זרה.)

ניתן להבין מאיפה בא היחס השלילי של יהודים רבים בנוגע לאחרים. אחרי שסבלנו מאלפי שנות רדיפות על ידי גויים, כאשר גם בזמננו אנחנו נמצאים במאבק קיומי עם עם אחר, טבעי שיתפתח יחס של חשדנות ואפילו עוינות ביחס ללא יהודים. אולם זאת אינה הדרך היחידה להתמודד עם הצלקות של העבר ואתגרים של ההווה. גם במצרים ישראל חוו מאות שנים של סבל ורדיפות. אבל במקום לקחת מהחוויה הקשה הזאת אנרגיות שליליות, התורה מכוונת אותנו לקחת את היכולת להיות אמפאתיים לגר מתוך הזיכרון שגם אנחנו פעם היינו האחר בתוך החברה. במקומות אחרים נדרש לא רק להימנע לפגוע בגר אלא לפתוח את הלב כלפיו

"וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ: כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (ויקרא יט:לג-לד).

צדק לחיות

דרישת הצדק לא תמה ביחס לבני אדם, גם בבעלי חיים צריכים להתחשב. מסופר בתלמוד (בבא מציעה פה ע"א) על עגל שתוך כדי שהוליכו לשחיטה, ברח, התחבא מתחת לכנפי בגדיו של רבי יהודה הנשיא והתחיל לבכות. רבי יהודה אמר לעגל: "לך, שלכך נוצרת". חוסר החמלה של רבי יהודה נחשב היה לחטא והוא נענש בייסורין שהתמשכו זמן רב. יום אחד הוא ראה את שפחתו מטאטאת החוצה מהבית גורים של חולדה, והוא ביקש ממנה להניח אותם בשלום, על בסיס הפסוק "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהילים קמה:ט) רק אז התכפר עונו והפסיקו ייסוריו.

ערך החמלה ביחס לבעלי חיים שעולה מהסיפור כאן, גם הוא נושא חשוב בפרשת משפטים. גם כלפי בעלי חיים חל ציווי המנוחה בשבת (שמות כג, יב), נאסר בישול הגדי בחלב אמו (כג, יט) ונאסרה הקרבת בהמה בטרם מלאו לה שבעה ימים כדי שתשהה בהם עם אמה (משפטים כב, כט) ונוסף על כן צווינו להותיר פירות השביעית מאכל לחיית השדה (שמות כג, יא). פרשתנו היא המקור של התלמוד לאיסור לגרום צער לבעלי חיים (בבא מציעה לב ע"ב). היחס הערכי לבעלי חיים מעניק להם לא רק זכויות אלא גם אחריות; כאשר שור רוצח אדם נעשה לו מעין משפט, והוא נהרג בסקילה. (שמות כא, כח).

צדק לצמחים

ויש שמבינים שהחמלה "לכל מעשיו" כוללת כל דבר חי. הרב אריה לוין מספר שפעם הוא הלך בדרך עם הרב אברהם יצחק קוק. תוך כדי הליכה, הרב לוין תלש עלה מעץ. הרב קוק הסתכל עליו מתוך זעזוע. "מה קרה!" שאל הרב לוין. "כל חיי אני מנסה אף פעם לא להרוג בלי צורך שום דבר חי." ענה הרב קוק.

קרה לי שסיפור זה הוליד לי סיפור חדש. בקיץ של 1992 שבו לימדתי בישיבה מוסקווה, פגשתי אלכסנדר שהגיע במיוחד מאוקרינה כדי לראות מה זה יהדות. אל אף שהוא בא דרך ארוכה הוא יכול להשהות בישיבה רק לשבת אחת. ישבתי אתו על הדשא הגדול מלפני בית המדרש ודברנו על היהדות. תוך כדי השיחה אני רואה שכל הזמן הוא תולש עשבים. אני חש דילמה. מצד אחד תלישת עשבים אסורה בשבת וקשה לי לדבר על אלוהים, קדושה ושבת תוך כדי חילול שבת. מצד שני, הרגשתי שלדבר על הפרטים הקטנים של ההלכה לא היה רלוונטי למקום שבו הוא נמצא. נזכרתי בסיפור על הרב אריה לוין ורב קוק וספרתי אותו לאלכסנדר. הוא מאוד התרגש ומיד הפסיק לתלוש את העשבים. המשכנו לדבר ובצאת השבת הוא עזב את הישיבה. אבל גם כאן, זה לא סוף הסיפור.

שנה אחר כך, עליתי לישראל מארצות הברית. המונית לקח אותי ישירות לישיבת הר עציון בה רציתי ללמוד. הגעתי בזמן ארוחת צהריים. נכנסתי לחדר אוכל, ומקצה השני של החדר עומד אדם, רץ אלי ומחבק אותי. אחרי קצת זמן אני קולט, שזה אלכסנדר שפגשתי במוסקווה. אלכסנדר סיפר לי שזמן מה אחר אותו השבת הוא חזר לישיבה והחליט לעלות לישראל. המצחיק בסיפור, שלא היה לי מה להצטער על תלישת העשבים. אלכסנדר אכן התעניין ביהדות אבל הוא לא היה יהודי. מתוך ההכרה עם יהדות הוא בחר להתגייר ולשם כך עלה לישראל. כמה חדשים אחר כך זכיתי להיות אחד משלשת אנשי בית דין כאשר אלכסנדר טבל ונכנס ליהדות.

רב יעקב נגן הוא ר"ם בישיבת הסדר עתניאל לאתר שלו: www.yakovnagen.com