בפרק כד פסוק י"ב נאמר: "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם". המפרשים התקשו מהי התורה ומהי המצוה. הרמב"ן מבאר שכך יש לקרוא את הפסוק: ואתנה לך את לוחות האבן אשר כתבתי והתורה והמצוה להורותם. התורה לפי הרמב"ן מקבילה לחוקים והמשפטים כמו שכתוב בדברים (ה' כה) "ואדברה אליך את כל המצות והחקים והמשפטים אשר תלמדם". ומה ההבדל בין מצוה חוק ומשפט? אולי משפט הוא דבר שהשכל מקבלו מצד עצמו. חוק דבר שהשכל אינו יודע איך להתייחס אליו כיון שאינו מבינו כגון פרה אדומה, ומצוה הם דברים שאדם מעצמו לא היה עושה אבל כאשר נצטוה הוא מבין את מטרת המצוה כגון שבת, רגלים וכדומה.
יש עוד ראיה לגישת הרמב"ן. בספר בראשית פרק כו פסוק ב' כתוב "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי חקותי ותורותי" משמע שתורה בכלל הדברים שיש על האדם לשומרם ואולם בבראשית תורה היא המשפט בלבד.
אולי אפשר לנסות להציע הצעה אחרת. התורה כולה מבראשית ועד לעיני כל ישראל נתנה למשה מסיני. אולם את כתיבת התורה אנו מוצאים מעשרת הדברות והלאה. היכן מצוין שגם מה שהיה עד מתן תורה נמסר למשה מסיני? אולי זו כונת התורה, והתורה הכונה לסיפור בריאת העולם, האבות, ירידת מצרים עד מתן תורה שהם ענין עיוני ולא מעשי והמצוה היא הציווי המעשי אשר כתבתי להורותם. רבונו של עולם נתן למשה בהר את כל סיפור התורה מהבריאה עד מתן תורה ואת המצוות שנאמרו בהר סיני ובשאר המ' שנים במדבר מסר את שאר התורה עד גמרה. (עיין רש"י פרק כ"ד פסוק ד').
לפרשות נוספות לחץ כאן.
מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את פינת פרשת השבוע של הרב ישראל רוזנברג לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.