בדיחה ישנה וחבוטה גורסת כי הדרך הטובה ביותר להיפטר ממכר טרדן היא להלוות לו כסף: כך מובטח לך שלא תראה אותו יותר לעולם.
ואכן, הלוואה היא מעשה שעשוי ליצור מערכת יחסים מתוחה ולא-בריאה בין בני אדם, "עבד לווה לאיש מלווה".
אך מדרש חז"ל בפרשת משפטים מלמד שיכול היה גם להיות אחרת. הפסוק מצווה (שמות כב, כד): "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה", ואומר על כך המדרש (שמות רבה פרשה לא):
"בא וראה כל בריותיו של הקדוש ברוך הוא לווין זה מזה, היום לוה מן הלילה והלילה מן היום, ואינן דנין זה עם זה כבריות. הלבנה לוה מן הכוכבים והכוכבים מן הלבנה... השמים לוין מן הארץ והארץ מהשמים... התורה לוה מן המצות והמצות מן התורה...
בריותיו של הקדוש ברוך הוא לווין זה מזה ועושים שלום זה עם זה בלא דברים, בשר ודם לוה מחבירו ומבקש לבולעו ברבית ובגזל".
מהי משמעות הקביעה ש"כל בריותיו של הקדוש ברוך הוא לווין זה מזה"?
אלף שנים לפני חז"ל קבע אנכסימנדרוס, הפילוסוף הפרה-סוקרטי, כי "כל הדברים מכפרים זה לזה על חוסר הצדק שלהם לפי סדר הזמנים". כלומר, העולם בנוי על תנועה ושינוי של הגבולות והסדרים הקיימים. המים עולים מן הארץ אל הרקיע ולאחר מכן שבים אליה, אור היום מאיר קצת גם בתחילת הלילה, ומאידך החשכה עוד נוכחת גם בתחילת היום. התהליכים הללו, שאותם כינו חז"ל בשם "הלוואה", הם אלו שמאפשרים חיים וצמיחה. בלעדיהם היה העולם קובע במסגרותיו הנוקשות ללא אפשרות של התקדמות ושינוי.
בני אדם, כך על פי המדרש, לא אוהבים להלוות. קשה להם עם המחשבה שהכסף שלהם יימצא ברשות אחרים. הרמב"ם (הלכות מלוה פרק א) כותב שמצוות ההלוואה גדולה ממצוות הצדקה, ונראה כי במובן מסוים היא אף קשה יותר לביצוע.
מדוע? הצדקה ניתנת מתוך תפיסה של גבולות ברורים בין הנותן למקבל. הנותן הוא מי שיש לו, והוא מעניק משלו לזה שאין לו, תוך שהוא שומר על מקומו הקבוע בהיררכיה ביניהם. אך המלווה מפגין בעזרת ההלוואה את ההכרה בכך שמצב הדברים איננו קבוע. שעצם העובדה שהלווה נמצא בקשיים כלכליים היום, לא אומרת שכך יהיה גם מחר.
התורה אסרה על המלווה להלוות את כספו תמורת ריבית. לכאורה זהו איסור תמוה: מדוע אסור לבצע עסקה ששני הצדדים מסכימים לה? במה שונה הלוואה בריבית מעסקה של השכרת דירה או כל חפץ אחר?
ייתכן שהמפתח להבנת האיסור טמון בדברינו לעיל. התורה מבקשת לכונן חברה שבה המעמדות ניתנים לשינוי ("מוביליות חברתית", בלשון הסוציולוגים). הלוואה בריבית מסייעת לקבע את מצב העניים ככאלו שמשלמים לעשירים, בלי שיש ביכולתם לשנות את מצבם. אך כל הרעיון של מוסד ההלוואה בתורה הוא הפוך לחלוטין: ליצור אפשרות של שינוי ותנועה מתוך תפיסת החברה כיחידה אורגאנית אחת שחלקיה נעזרים זה בזה ומתקדמים זה בעזרת זה לקראת עולם מתוקן יותר.