אורו של יוסף

יוסף הצדיק מתעלה במהירות רבה מבית האסורים אל תפקיד המשנה למלוכה, וחכמים רומזים לנו על השלבים אותם עובר יוסף עד שהוא הופך את החושך לאור גדול. הרב יאיר בן מנחם על התעלותו של יוסף הצדיק.

חדשות כיפה הרב יאיר בן מנחם 29/12/16 18:06 כט בכסלו התשעז

אורו של יוסף
באדיבות המצלם, צילום: באדיבות המצלם

לאור גדול זוכה יוסף הצדיק בפרשת השבוע שלנו. שלוש עשרה שנה חולפות מאז שבגיל שבע עשרה הוא נזרק אל תוככי הבור שורץ הנחשים והעקרבים ועד לראשיתה של פרשת השבוע שלנו, כאשר הוא נקרא אל בית המלוכה והוא בסך הכל בן שלושים שנה. שלוש עשרה שנה בהן הוא יושב בחושך, נמכר לעבד במצריים, הרחק ממקום מגורי אביו, ולאחר מכן אף נזרק בפעם השניה אל הבור, אל בית האסורים, וכל זאת על לא עוול בכפו. והנה עתה, במהירות שאין דוגמתה, לא רק שהוא יוצא לחפשי ומקבל חזרה את חרותו אלא שהוא גם מקבל מידי פרעה את המינוי, המדהים והמפתיע, לכהונה השניה בחשיבותה במצרים, למשנה למלוכה, כאשר מעתה והלאה רק פרעה יהיה גדול ממנו. יוסף נעשה לאיש המלוכה הראשון שקם מתוך עם ישראל, ואת התפנית החדה הזו מסכמת התורה במילים ספורות :

"ויהי מקץ שנתיים ימים"

ומסבירים חכמים במדרש (בראשית רבה פט, א) כי התיבה מקץ מתייחסת לקץ תקופת החושך בימי יוסף :

"'קץ שם לחשך' - זמן ניתן לעולם, כמה שנים יעשה באפלה. ומה טעם קץ שם לחשך? שכל זמן שיצר הרע בעולם - אופל וצלמות בעולם, נעקר יצר הרע מן העולם - עבר אופל וצלמות מן העולם. דבר אחר: 'קץ שם לחשך' - זמן ניתן ליוסף, כמה שנים יעשה בבית האסורים. כיון שהגיע קץ - חלם פרעה חלום, 'ויהי מקץ שנתים ימים' וגו'".

עד עתה יוסף ישב בחושך. הוא בסך הכל הלך לעשות את מצוות אביו ולראות את שלום אחיו הרועים בשכם ואת שלום צאנם, והוא בוודאי לא התכוון להרע לאחיו. אך הם ניצלו את עובדת היותו יחיד מול רבים, ואת עובדת היותם במקום מרוחק, והשליכו אותו אל הבור ולאחר מכן אף מכרו אותו לעבד במצריים. יוסף בוודאי התקשה להבין מדוע הם נוהגים בו כך. גם במצריים יוסף השתדל לעשות רק טוב, שירת בנאמנות את אדונו, ושלל מכל וכל את הפצרותיה של אשת פוטיפר לבגוד באמון שנתן בו בעלה, ובכל זאת גם הפעם הוא מושלך אל הבור. במקום לקבל שכר על עמידתו בניסיון קשה שכזה הוא מושלך אל בית האסורים ושוהה בו במשך שנים עשר שנים.

רק עתה הוא זוכה לקרני האור הראשונות במהלך כל שהותו במצרים, ואת הסיבה לכך תולים חכמים בשורש אחד :

"שכל זמן שיצר הרע בעולם - אופל וצלמוות בעולם, נעקר יצר הרע מן העולם - עבר אופל וצלמוות מן העולם".

רק עתה, כך עולה מדברי חכמים, מצליח יוסף הצדיק לעקור ולשרש את יצר הרע מעולמו, ועל כן רק עתה מתחיל האור לבצבץ בחייו, והוא זכה לצאת מבית האסורים היישר אל היכל המלוכה. וכמו מאיליה עולה השאלה מה השתנה דווקא עתה ? הרי יוסף שמר את עצמו מכל משמר ולא מעד ולא כשל באשת אדוניו פוטיפר, ולדברי חכמים בזכות עמידתו בניסיון הקשה הזה הוא אף זכה לכתר המלוכה ולכבוד הרב במצריים, כפי המבואר במדרש (בראשית רבה צ, ג) :

"אמר רבי שמעון בן גמליאל: יוסף משלו נתנו לו. פיו שלא נשק בעבירה, ועל פיך ישק כל עמי. גופו שלא נגע בעבירה, וילבש אותו בגדי שש. צוארו שלא הרכין לעבירה, וישם רביד הזהב על צוארו. ... מחשבה שלא חשבה בעבירה, תבא ותקרא חכמה, ויקראו לפניו אברך אב בחכמה ורך בשנים".

כבר אז לפני שנים עשר שנים הוא הצליח לעקור מעליו את יצר הרע, ולעמוד בניסיון שמעטים מאוד היו עומדים בו. אחרי הכל הוא היה עלם צעיר, בודד ונחות בארץ זרה, והיא גבירה מכובדת, גורלו נתון בידיה, והיא נחושה להשיג את מבוקשה (יומא לה, ב) :

"אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית, אמרה לו השמע לי, אמר לה לאו, אמרה לו הריני חובשתך בבית האסורין, אמר לה ה' מתיר אסורים, הריני כופפת קומתך, ה' זוקף כפופים, הריני מסמא את עיניך, ה' פוקח עורים, נתנה לו אלף ככרי כסף לשמע אליה לשכב אצלה להיות עמה ולא רצה לשמע אליה, לשכב אצלה בעולם הזה, להיות עמה לעולם הבא".

היא לא בחלה בדבר. היא הגבירה והוא העבד, ובימים בהם חיי העבדים שווים מעט מאוד, ואין מי שיגן על זכויותיהם, היא מאיימת לאסור אותו, לכפוף את קומתו ולסמא את עיניו. אך יוסף נאחז באמונתו, בדרכו של אביו, ומסרב להיכשל בה. עד אשר בסופו של דבר הוא מותיר את בגדיו בידיה ונס החוצה, לוקח על עצמו סיכון עצום. שכן ברור הוא שהיא תטפול עליו אשמת שווא, ותאשים אותו בהטרדתה שאולי אף תעלה לו בחייו.

ואכן, המעשה הזה גובה ממנו מחיר יקר. אשת פוטיפר לא המתינה זמן רב, עוד באותו היום, היא מאשימה את יוסף בהטרדתה, ואולי אף במה שחמור מכך, "בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי, וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל". וטוענת באוזני בעלה "בָּא-אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ--לְצַחֶק בִּי. וַיְהִי, כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס הַחוּצָה". פוטיפר כועס, ויוסף מוצא את עצמו בבית הסוהר. ושוב זועקת מולנו שאלה : כיצד זה ייתכן ? הזו תורה וזו שכרה ? כיצד זה במקום להגן על יוסף הצדיק ולגמול לו טוב על המעשה הנעלה שנעשה על ידו יוסף נשלח לבית האסורים ?

את התשובה מוצאים חכמים במעשה שהביא על יוסף את הניסיון הגדול הזה. כך מובא בתלמוד הירושלמי (פאה א, א) :

"אמר רבי יודה בן פזי: 'פלס ומאזני משפט לה' מעשהו כל אבני כיס'. מה אמר: חשודין הן על אבר מן החי? אמר הקב"ה: כך אני מוכיח עליהן, שהן שוחטין ואוכלין - 'וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם'. מה אמר: מזלזלין הן בבני השפחות ונוהגין בהן כעבדים? לעבד נמכר יוסף. מה אמר: נותנין עיניהן בבנות הארץ? הא דובא מתגריא לך - 'ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף'".

יוסף "הביא" את דיבת אחיו אל אביהם. יוסף טען כי אחיו מזלזלים בבני השפחות וקוראים להם עבדים וכי הם נותנים את עיניהם בבנות הארץ, ועל כן, מידה כנגד מידה, הוא עצמו נענש ונמכר לעבד ואשת פוטיפר נותנת בו את עיניה. בעזרת מעשה זה מסבירים חכמים אף את מספר השנים בהן ישב יוסף הצדיק בבית האסורים (מדרש רבה שמות ז):

"ודבר שפתים אך למחסור', אתה מוצא לא היה יוסף ראוי לינתן בבית האסורין אלא עשר שנים מפני שהוציא דבה על עשרת אחיו".

יוסף שהה בבית האסורים במשך שנים עשר שנים. עשר שנים מפני שהוציא דבה על עשרת אחיו הגדולים, ועוד שנתיים בגלל פנייתו אל שר המשקים ובקשתו "זכרתני ... והזכרתני", כפי שמעמיק בדבר המדרש תנחומא (וישב ט) :

"ולמה הוסיפו לו שם שתי שנים? אמר הקב"ה: אתה השלכת בטחוני ובטחת בשר המשקים ואמרת לו שתי זכירות, 'כי אם זכרתני' 'והזכרתני' תשתכח שתי שנים בבית הסהר, לכך כתיב: 'ויהי מקץ שנתים ימים' שתי שנים ליציאת שר המשקים מבית הסהר".

ניסיונו של יוסף עם אשת פוטיפר והשנים בהן הוא ניתן בבית האסורים היו עונש על מעשה אחד, על הדיבה אותה הוא סיפר על עשרת אחיו. יוסף נועד למלוכה, וכמלך הוא נדרש לשלוט תחילה בהנהגותיו ובאורחותיו. כל אדם, איש ואשה, נדרשים לשמור על אורחותיהם ולא לפגוע, חלילה, בזולתם. אך אצל אנשי הממשל והמלוכה הדברים חמורים פי כמה. מי שאינו יכול למשול ברוחו ובמעשיו אינו ראוי למשול בבני אדם.

יוסף מתעלה שלב אחר שלב. בתחילה הוא מושל ברוחו ולא נכשל באשת פוטיפר. אך בכך לא די והוא נדרש למשול גם בפיו, להזדכך ממעשיו עם אחיו, ולסכור את פיו כדי לא לפגוע באיש. כך מעידים חכמים (פסיקתא רבתי פרשה ג) כי גם כאשר יעקב אבינו מגיע למצרים יוסף מקפיד שלא להישאר עמו לבד באותו חדר, וכל זאת כדי שאביו לא ישאל אותו כיצד זה הוא הגיע למצרים ? וכך עד פטירתו של יעקב אבינו יוסף לא מספר לו על מעשיהם של אחיו. לבסוף יוסף קונה מדרגה חדשה ולומד למלוך על עצמו ולשים רק בה' את מבטחו.

כך גם כאשר הוא מגיע אל פרעה, ופרעה מעטיר עליו שבחים ואומר לו "שמעתי עליך לאמור תשמע חלום לפתור אותו", יוסף אינו שוכח לרגע את בוראו ומשיב לפרעה :

"בִּלְעָדָ֑י, אלוקים יענה את שלום פרעה".

רק אז, כאשר יוסף מוכן גם למדרגה הזאת, אומר המדרש, שנעקר יצר הרע מן העולם, ויוסף זוכה לאורו הגדול של ה'. כפי שכתב דוד המלך בתהילים (לו, י) :

"כי עמך מקור חיים באורך נראה אור"

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן