בפרשת מסעי, מצווה התורה על הפרשת ערי מקלט לרוצח בשוגג ועל מתן ערים ללווים ומציינת קשר הדוק בין הציוויים: "וְאֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם, אֵת עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תַּתִּנוּ לָרֹצֵחַ לָנֻס שָׁמָּה, וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר" (במדבר ל"ה, ו'). התורה נותנת הנחיה מעניינת: ערי המקלט, שאמורות להגן על אדם שנמצא בשיא השפל של חייו, הן ערי הלויים, וכלל ערי הלויים נכרכות יחד עם ערי המקלט. מכאן עולה השאלה המתבקשת: מדוע דווקא השבט שהופקד על הרוח, החינוך והקדושה, נבחר לשאת בנטל השיקום של הרוצח בשוגג?
מדוע דווקא ערי הלווים נבחרו לשמש כערי מקלט?
לא זו בלבד שערי המקלט הן שש מתוך ערי הלווים, אלא שהרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת נפש (פרק ח', הלכה ט') פסק להלכה: "כל ערי הלויים קולטות, וכל אחת מהן עיר מקלט היא". הלכה זו מלמדת שההגנה על הרוצח בשוגג אינה פעולה משפטית טכנית בלבד, אלא תולדה של האיכות הרוחנית והחינוכית הטבועה בכל מקום בו יושבים אנשי שבט הלוי. מכאן מתחזקת השאלה שהוצגה לעיל- מדוע דווקא ערי הלווים, כל ערי הלווים, הן גם ערי מקלט?
ספר החינוך, במצווה ת"ח העוסקת בערי הלווים (שכאמור לעיל כולן קולטות) מסביר את הקשר בין הדברים: "שורש מצוה זו ידוע הוא כי שבט הלוי מבחר השבטים ונכון לעבודת בית ה', ואין לו חלק עם ישראל בנחלת שדות וכרמים, אבל ערים היו צריכים להם על כל פנים לשבת הם ובניהם וטפם וכל חיתם, ומפני גודל מעלתם וכושר פעלם וחין ערכם נבחרה ארצם לקלוט כל הורג נפש בשגגה יותר מארצות שאר השבטים, אולי תכפר עליו אדמתם המקודשת בקדושתם. ועוד טעם אחר בדבר, כי בהיותם אנשי לבב ידועים במעלות המדות וחכמות נכבדות, ידוע לכל שלא ישטמו הרוצח שינצל אליהם ולא יגעו בו, ואף כי יהרוג אחד מאוהביהם או מגואליהם אחר אשר בפתע בלא איבה יהרגנו. ועל השבט הזה הנבחר נאמר 'האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו', כלומר שלא יעשו דבר בעולם זולתי מדרך היושר ועל כיוון האמת, ולא יטה לבם אהבת אדם, ואפילו אהבת אב ואם ואחים ובנים שהטבע תחייב אהבתם ותכריחה, וכל שכן אהבת שאר בני אדם".
מערי המקלט אל החיים עצמם: שלושת יסודות השיקום על פי ספר החינוך
במצווה שמ"ב (שלא לשנות ערי הלווים אחר שניתנו ללווים) הוסיף החינוך הסבר נוסף "לפי שערי הלווים היו נכונים לצרכי כל שאר השבטים, כי הוא השבט הנבחר לעבודת השם, וכל עסקם היה בחכמה שלא היו טרודים בעבודת האדמה כשאר שבטי ישראל, ועליהם נאמר 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. ומתוך כך שהחכמה בתוכם, היה עסק כל ישראל תמיד עמהם, מלבד שהיו בתוך עריהם, ערי מקלט הרוצח, ומתוך כך גם כן היו עיני כל ישראל על עריהם, כי לא ידע האדם מה ילד יום ולכן היה בדין להיות אותן הערים אשר יד הכל שווה בהן ולב הכל עליהן, להיותן בתכלית היופי והחמדה, ושבח כל עם ישראל בכך, ומפני כן באה הצוואה עליהם שלא לשנות בעניינם דבר, כי אדון החכמה יסדן ותקנן והגביל גבולם, וירא כי כן טוב וכל חלוף אחר דברו אינו אלא גרוע וגנאי".
אם כן, מצאנו שלושה טעמים בספר החינוך לכך שהרוצחים גלו דווקא לערי הלווים- הראשון, שאדמתם מקודשת יותר משאר ערי ארץ ישראל ואולי תסייע בכפרת הרוצחים. השני- שתושבי העיר הקבועים, הלווים, הינם כל כך רמי מעלה שלא יתנכלו לרוצח הגולה גם אם פגע באוהביהם בשוגג. והשלישי- שהלווים הינם תלמידי חכמים שיוכלו להשפיע מתורתם ולחנך לקדושה את הרוצחים ולשקמם.
למעשה, ניתן ללמוד מהפרשה יסוד חינוכי כיצד מדרבנים אדם שסטה מדרך התורה לחזור לתלם. ראשית, יש לשים אותו בסיטואציה סביבתית של קדושה. טבע האדם להיות נמשך אחר סביבתו, וכשהסביבה עצמה טהורה זה כבר מתחיל לחבר את האדם להתנהגויות חיוביות מעצם הצפייה היומיומית בהן. אינספור מחקרים פסיכולוגיים מוכיחים שאדם מחקה הרבה פעמים מה שהוא צופה בו, ולכן יש להקפיד שמה שסביבו יהיה תכנים והתנהגויות חיוביות.
שנית, החברה המקיפה את האדם צריכה לכבדו ולא לשפוט אותו עקב התנהגותו הנוכחית הלא מושלמת. דווקא כשהחברה מכבדת האדם פתוח לשמוע ולקלוט. כשהחברה ביקורתית ומזלזלת האדם מפתח שריון והתנגדות. חז"ל כבר למדונו שאע"פ שצריך לומר בכניסת השבת "עישרתן, ערבתן, הדליקו את הנר" יש לומר זאת בנחת למרות לחץ הזמנים, כדי שבני ביתו יקבלו ממנו. לאחר שהתקיימו שני התנאים הראשונים האדם כבר פתוח ללמוד ולשמוע- וכאן עליו ללכת לתלמידי חכמים אמיתיים וללמוד מהם אורחות חיים.