לא מעט פעמים התייחסתי בכתיבת הטור לצורה בה אנחנו נדרשים להתייחס לכישלונות של עובדים. זה קורה וזה חלק מהחיים. יש את אלו הסבורים כי באופן אוטומטי אנחנו צריכים לנזוף בעובד לאחר שהביצועים שלו לא הצליחו. שהפרויקט שהוא עמד בראשו כשל, או שהמשימה לא השיגה את יעדה.
זה נכון, אבל רק לפעמים. יש אחרים המגבים את העובד, ומעניקים לו הזדמנות שניה ברוחב לב. גם זה נכון, וגם זה רק לפעמים.
פרשת השבוע ממקדת את המבט על איכות המעשה, ולא רק על התוצאות שלו. מעשה טוב או מעשה שלילי נמדדים לעומק. ולא, לבחון ביצועים זה לא מדד עומק. מדד עומק הוא לבחון את תהליכי קבלת ההחלטות, הדבקות במשימה, האחריות וכן הלאה.
פרשת השבוע פרשת מטות-מסעי
פרשת השבוע מפגישה אותנו עם אדם שהרג בשגגה. הוא יצא לחטוב עצים ביער, לא ידע שאדם אחר עובר שם, ולהב הגרזן נשמט מהקת. הפעולה הזו נמדדת על פי המניעים: האם היו יחסי איבה בין השניים? האם יש להניח שהפוגע התכוון לכך?
רבי יצחק עראמה מדגיש כי אחד המסרים החשובים שהתורה מלמדת אותנו כאן היא איכות השיפוט, והיכולת שלנו להבין את מה שעומד מאוחרי המעשה.
חשוב להדגיש, רוצח בשגגה הוא רוצח, ונדרש ממנו לעבור תהליך של תיקון בדמות של גלות בתוך ארצו אל "עיר מקלט" שם ישהה לעיתים שנים ארוכות. אבל הוא רחוק מלעמוד בפני עונש של רוצח רגיל. כן, כאדם נדרשת ממנו זהירות והשגחה, לוודא שגם לא יתרחשו מקרי קיצון.
פרשת השבוע פרשת מטות-מסעי
אבל השיפוט, ובכן, גם הוא נדרש לאותה הזהירות. אין דינו של מי שמעל בתפקיד, לבין זה שניסה אבל לא הצליח. גם כאשר אנחנו מטילים את האחריות על העובד, חשוב לעשות את זה במינון, במשורה, ובהתחשב במשתנים הרבים שעמדו בפניו. בעידן של בינה מלאכותית, הרבה ממרחב הטעות אמור להצטמצם, תהיה יותר פרסונליזציה, יותר הכוונה, זה יעזור מאוד לעשות יותר, בפחות זמן ובאיכות יותר גבוהה מה שיאפשר מיקוד בהכוונה ובהעלאת איכות העבודה המשותפת.
בסופו של דבר, איכותה של הפעולה האנושית נמדדת לא בביצועים שלה, אלא באיכות הכוונה והתכנון שעומדים מאחוריה.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע ומנכ"ל Pery ומחבר הספר "אבות הניהול"