אחד מחמשת האסונות הטראומטיים שאירעו בתשעה באב הינו לכידתה של ביתר: "בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה בתר, ונחרשה העיר." (תענית ד, ו).
על הרוגי ביתר מסופר, כי היו יפי תואר: "שהיו מגנין את הפז ביופיין" (גיטין, נ"ח.).
עוד מסופר על הרוגי ביתר, כי נהגו לעטות על ראשם תפילין בכל עת. לפיכך מספק המדרש תיאור מצמרר אודות התפילין שנמצאו לאחר לכידת העיר: "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ארבעים סאה קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר ... " (שם).
רמז לקשר בין יופי לבין מצוות התפילין ניתן למצוא באגדת חורבן מפורסמת נוספת, היא אגדת "אלה אזכרה" על עשרת הרוגי מלכות, בתיאור הריגתו של רבי ישמעאל בן אלישע. רבי ישמעאל כהן גדול היה יפה תואר (ובידוע, כי אחד הקריטריונים למינוי כהן גדול היה יופיו: "ולמה נקרא שמו כהן גדול שהוא גדול בחמשה דברים: בנוי, בכח, בעושר ובחכמה ובשנים" (תנחומא, אמור, פ"ד)).
המדרש מתאר את מותו הנוראי של רבי ישמעאל: "נשקפה בתו של הקיסר בעד החלון וראתה יפיו של ר"י כ"ג ונכמרו רחמיה עליו, ושלחה לאביה ליתן שאלה ובקשה אחת ... שלחה לו אבקש ממך להחיות את נפשו. שלח לה כבר נשבעתי. שלחה לו אבקש לך א"כ שתצוה להפשיט את עור פניו כדי להסתכל במקום מראה". (אוצר המדרשים אייזנשטיין, תל"ט).
לבקשת בת הקיסר, מופשט עור פניו של רבי ישמעאל מעליו, והוא אינו מתקומם נגד הגזירה, עד שנפגע מצחו - במקום בו הניח תפילין: "מיד צוה להפשיט את עור פניו, וכיון שהגיע למקום תפלין צעק צעקה גדולה ומרה, ונזדעזעה שמים וארץ ... א"ל הקיסר עד עתה לא בכית ולא צעקת ועתה אתה צועק, א"ל לא על נשמתי אני צועק אלא על מצות תפלין שהולכין ממני ..."
מדוע קושר המדרש בין יופיים של בני ביתר ושל רבי ישמעאל בן אלישע לבין מצוות התפילין?
קיימת זיקה יסודית בין תפילין לבין יופי ואסתטיקה. התפילין מכונים פאר: "פְאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ" (יחזקאל כ"ד, י"ז), והנחתם מותנית בשמירה על הגיינת הגוף: "דאמר רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי" (שבת ק"ל.) הטעם לזיקה זו מופיע בכתוב, בציווי על התפילין שבפרשת בא: "למען תהיה תורת ה בפיך" (שמות י"ג, ט).
על פסוק זה דורש הרב קוק בחיבורו "חבש פאר" על התפילין: "והנה בדבר סגולת התפילין...שהיא מה שמפורש בתורה "למען תהיה תורת ה בפיך" , דהיינו דבקות התורה בגוף...שתהיה קדושת התורה מעורבת במזג הגוף ממש, עד שתהיה ההמשך אחרי הנהגת קדושת התורה - הנהגה טבעית שממילא היא נמשכת..." (שם דרוש ב)
תכלית מצוות התפילין הינה להחדיר את הקדושה בפיו של האדם ממש, לרומם את הגוף, ולהעלותו מעל למדרגת גשמיותו.
מהאמור עולה, כי יופיים הייחודי של בני ביתר ושל רבי ישמעאל נבע ממצוות התפילין עליה הקפידו. נשמתם ממעל האירה בגופם התחתון ושיוותה להם יופי גופני- רוחני.
על סגולת יופיו הבהיר של הגוף, המזוכך מגשמיותו, עומד המהר"ל: "ותדע שכל אשר הוא יותר חמרי הוא עכור, שתמצא הארץ שהיא יותר גשמית היא עבה ועכורה לגמרי, והמים יש להם גשם דק יש בהם בהירות יותר, והרוח יש לו דקות הגשמי יותר והוא עוד יותר בהיר, וכן תמיד כאשר ידוע, והיה לביתר מדריגה זאת שהיו מסולקים מן החומר העב. " (נצח ישראל, פ"ד).
סגולה זו מייחס המהר"ל לבני ביתר: "כי צריך שיעמיק בדברים אלו ואז ידע מדריגת ביתר והיופי אשר היה להם עד שהיו מגנין את הפז ביופין, כל הדברים האלו נמשכים אחר מדריגת ביתר שהיו מסולקים מן הגוף העכור והיה להם הבהירות והיופי ... וזהו שזכו ביתר אל מדריגות התפילין אשר הם פאר על גוף האדם אשר הוא נקי וטהור ובהיר מן החמרי " (שם).
וכן מוצא המהר"ל תכונה זו אצל רבי ישמעאל בן אלישע ואף אצל ביתו - צפנת, אשר סיפור לכידתה ושביה מוזכר בסמוך לסיפור לכידת ביתר, ואשר אף עליה נדרש כי היתה יפת תואר (גיטין נ"ח.): כי כל אשר הוא נוטה אל החומרי יש בו עכירות, והמסולק מן החומרי יש בו הזיו והאור. ומפני שהיתה בתו של כהן גדול המשמש לפני ולפנים והוא בתכלית הקדושה נבדל מן החומרי, ולכן היתה בתו כל כך ביופי" (נצח ישראל פ"ז).
בעטיו של חורבן הבית אבדו לנו בני ביתר ורבי ישמעאל בין אלישע. עם מותם אבדה מדרגתם, אותה סגולת "יופי בהיר" בה ניחנו.
מייחלים אנו לתיקון, להשבת הפאר והיופי לחיינו בבניין הבית השלישי - נויו של עולם (זבחים נד.), אמן כן יהי רצון.