פרשת מטות: הקרבה אל הקודש

לקרב את הרחוקים. הרב הלל מרצבך עלפרשת מטות והשבטים מעבר הירדן המזרחי

הרב הלל מרצבך 19/07/17 13:16 כה בתמוז התשעז

פרשת מטות: הקרבה אל הקודש
הרב הלל מרצבך, צילום: באדיבות המצלם

מדוע חצי שבט מנשה נוחל עם שבט גד וראובן

בפרשתנו מסופר על בני גד וראובן אשר ביקשו ממשה לנחול בעבר הירדן המזרחי. משה בהתחלה מסרב מאוד, אך לאחר הבהרה הסבר הוא מקבל את בקשתם, ומסכים בתנאי שילחמו בעבר הירדן המערבי. אך פתאום כתוב בפסוק (במדבר לב, לג): "וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן". ולכאורה לא ברור, מדוע צירף משה את חצי שבט המנשה לראובן וגד, הרי הם לא ביקשו דבר, ע"פ המסופר קודם לכן. ופתאום הוזכר גם חצי שבט מנשה?

 

א. שבט מנשה נענש

המדרש רבה (במדבר פרק פד הלכה כ) מתרץ שחצי שבט מנשה נענש שהיה צריך להתחלק ל-2 חלקים משני עברי הירדן, משום שע"פ המדרש מנשה רדף אחרי השבטים בגניבת הגביע של יוסף, וגרם להם לקרוע את בגדיהם. ולכן גם נחלתו נקרעה לשתיים.

 

ב. שבט מנשה נוטל ירושה

בפירוש של תלמיד רס"ג לדברי הימים (הובא בדעת מקרא במדבר עמ' שצ, הערה שולים 32) כתוב שמכיר בן מנשה ירש מסבו יוסף שטחים שהיו של יוסף, שליט מצרים, שהיו בארץ הגלעד, ומכיר קרא להם גלעד על שם בנו גלעד. ועכשיו הם באו לנחול את חלקם, ולכן זכו לנחול גם בגלעד וגם בעבר הירדן המערבי.

 

ג. משה מציע למעוניינים להצטרף

לעומתם, הרמב"ן מתרץ כך: "מתחלה לא באו לפניו שבט מנשה, אבל כאשר חלק הארץ לשני השבטים ראה שהיא ארץ גדולה יותר מן הראוי להם וביקש מי שירצה להתנחל עמהם, והיו אנשים משבט מנשה שירצו בה, אולי אנשי מקנה היו, ונתן להם חלקם". הרמב"ן בפירושו לא הולך בכיוון של "עונש" או "ירושה", אלא הסבר של הצעת חלקת אדמה לכל דורש, ושבט מנשה קפץ על המציאה.

 

ד. חצי שבט מנשה היה מההתחלה בסיפור

ר' אברהם אבן עזרא כותב שכל הזמן חצי שבט מנשה היה יחד עם שבטי ראובן וגד, אך לא הוזכרו בסיפור, משום שהוא היה רק חצי שבט, ולא היה מרכזי בסיפור. אבל בשעה שהוזכרה החלוקה ממש, הוזכר גם חצי שבט מנשה.

ה. שבט מנשה בא לתת חיזוק רוחני

הנצי"ב מוולואז'ין בפירושו "העמק דבר" (דברים פרק ג פסוק טז) תירץ, שבעבר הירדן המזרחי לא היה כוח חזק של תורה, לכן משה השתדל לשים איתם גדולי בתורה. שבט מנשה התאפיין בתלמידי חכמים, כפי שכתוב בספר שופטים: "מני מכיר ירדו מחוקקים" ודורשת הגמרא, שהיו מהם גדולים בתורה. על פי פירוש זה, משה צירף אליהם את חצי שבט מנשה, בכדי שישמור עליהם מבחינה רוחנית.

 

הרחוק מהקדוש זקוק לתמיכה רוחנית

נראה שהסיבה שמשה חושש לשבט גד וראובן יותר משאר שבטי ישראל. שהם דווקא צריכים חיזוק רוחני, זה מפני שהם גרים רחוק ממקום הקדושה. ראיה לכך ניתן לראות, מכך שמשה נותן לשבט לגד וראובן 3 ערי מקלט, כמות הזהה לערי מקלט שניתן לכל שבטי ישראל. כפי שרש"י כותב (במדבר לה, יד): "אע"פ שבארץ כנען תשעה  שבטים וכאן אינן אלא שנים וחצי. השוה מנין ערי מקלט שלהם. משום דבגלעד נפישי {יש הרבה} רוצחים."

משה ידע שככל שאדם רחוק מארץ ישראל וממקום הקדושה הוא יותר זקוק לשמירה רוחנית. וכפי שבאמת הוכח במציאות, ששבטים גד וראובן גלו ראשונים בגלות אשור. מי שנמצא בארץ ישראל, זקוק פחות לשמירה רוחנית, משום שעצם הימצאותו בקודש זה שומר עליו. אך מי שנמצא בחוץ לארץ, מרוחק מהקודש, חייב בשמירה רוחנית חזקה יותר.

 

ההבדל בין הגלות לארץ ישראל

הגמרא (ברכות ח ע"א) כותבת: "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד". כשאנו נמצאים רחוקים מהקדושה, כל העיסוק מוכרח להיות במסגרת של ההלכה, וכל התורה מצטמצמת מתורת חיים שלימה, לתורה שכל כולה היא ד' אמות של מסגרת בלבד.

 

שנזכה...

אנו שזכינו לגדול בתקופה של אתחלתא דגאולה, מוכרחים להפנים שאת התורה שלנו אנו צריכים להפוך מתורה מצומצמת לתורה חיה ופועלת, תורה שמשפיעה בכל רבדי המציאות. שנזכה בעז"ה בקרוב לראות בבניין בית המקדש ובהרמת קרנה של תורתנו במלוא הדרה.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר