פרשת לך לך : הרגע שבו אברהם נדרש לוותר על זהותו

וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃

אברהם מצווה לעזוב הסביבה המוכרת לו ולצעוד אל עבר הארץ אשר יראה לו ה'. נשאלת השאלה, מדוע הציווי מפורט כל כך? האם לא מספיקות המילים "לך לך" לבדן כדי שאברהם יעזוב את ארצו, מולדתו, ובית אביו אל עבר "הארץ אשר אראך"? וגם, מדוע לא נאמר לאברהם כבר כאן שם היעד לעברו הוא צועד?

הפירוט, "מארצך וממולדתך ומבית אביך", מעצים את הדרישה מאברהם, כאשר בהדרגה עליו לעזוב את המקומות אליהם קשור, החל מהארץ שלו, ועד למקום הקרוב אליו ביותר, בית אביו. בפירוט זה, מתכנסים כל חייו של אברהם עד כה, החל מארצו- המקום המוכר והידוע, מולדתו- המקום בו נולד ואליו שייך, ועד לבית אביו- שם קיבל את חינוכו. מכאן ניתן להבין, שאין הציווי מורה לאברהם לקום וללכת בפשטות למקום אחר, אלא, להתחיל פרק חדש בחייו.
אברהם מתבקש לנתק את עצמו מעברו ולצעוד אל עבר זהות חדשה. הזוהר מסביר, שבציווי "לך לך", אברהם מצווה לתקן את עצמו ואת דרגתו[1], ועל ידי כך יוכל להידבק כראוי לה' יתברך.[2] אברם נכנס למסע הזה אחד, ויוצא אחר, אברהם. יותר קרוב, יותר מחובר לשורשיו האמיתיים, הנשמתיים. כמה חשוב הוא המסע אל עבר עצמנו- בתיקון עצמי ועבודה על המידות, אנחנו מכינים את עצמנו ככלי להשראת השכינה בקרבנו. אברהם לא יכול להגיע אל היעד מבלי לעבור הדרך בה ה' מבקש שילך- שהרי לא מפורש לו שמו של היעד וזה יתברר רק בהמשך. מצידו נדרש פשוט לצעוד.

כך גם אנחנו, לא תמיד ברור לנו בחיים מהו היעד אשר לעברו אנחנו צועדים, אבל עלינו להיות סמוכים ובטוחים שה' כבר יראה לנו את הדרך, "אל הארץ אשר אראך". מצידנו ישנה הדרישה לצעוד בדרכי התורה ולעשות השתדלות לקיים את רצון ה' בשגרת חיינו. הרס"ג מפרט טעמים שונים לטלטולי הדרך שעובר אברהם[3]: לתועלת האנשים שיפגוש בדרכו, לנסותו ובכך להרבות את שכרו וגם כדי להראות להם אותות ומופתים.[4] ניתן ללמוד מכאן גם על החסד הגדול שה' עושה עם אברהם- לא די בכך שהציווי "לך לך" במהותו לטובתו של אברהם[5], אלא שה' דורש ממנו, "לך לך", על מנת שאברהם יקבל את הברכות בהרגשה נעימה יותר, כאשר יגיעו כשכר לפעולתו.[6] שכן, הגרות מכלה את הממון, ממעטת פריה ורביה וממעטת את השם[7], ולפיכך הבטיח לאברהם הבטחות שהן נגד המצבים האלה.[8]
בזוהר לפרשת אמור נאמר, "פתחי לי פתחא כחדודא דמחטא, ואנא אפתח לך תרעין עלאין"[9], פתחי לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לך שערים עליונים. הדרישה מאברהם ללכת, היא בבחינת "פתח כחודו של מחט" שמאפשר את השפעת השפע המוזכר בהמשך, "וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃ וַאֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה".

הכותבת היא סטודנטית לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן ותלמידת המדרשה בבר אילן