על פי רוב מביאה התורה תאור רקע לבחירתו של אדם: בבחירת נח כתוב שהיה צדיק תמים. את משה מתאר הכתוב מרגע לידתו. אבל לבחירת אברהם אין בתורה כל הסבר. על כך תמה כבר הרמב"ן (בראשית יב; ב) : "...כי מה טעם שיאמר לו הקב"ה עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוהו בעולם, מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלהים או צדיק תמים...". לשאלה זו נתנו תשובות רבות ומגוונות ולא נאריך כאן.
ה-שפת אמת (תרל"ב) נגש אל הענין - על פי הזהר - באופן מקורי ורב השראה: "...כי זה עצמו השבח, ששמע זה המאמר לך לך שנאמר מהשם יתברך לכל האנשים תמיד... ואברהם אבינו עליו השלום שמע וקיבל. וממילא נקרא רק הדיבור אליו כי הלא לא נמצא מיוחד לשמוע רק הוא..."
לפי הסבר זה הקריאה לצאת אל ארץ ישראל נשמעה באותה תקופה בחלל העולם. כל מי שדבר ד יקר לו, יכול היה לשמוע את הקריאה "לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך", אבל יושבי הארץ היו שקועים כל אחד בשלו, איש לו הקשיב לדבר ד מלבד אברהם. לכן איש לא שמע את לך לך.
לפי הסבר זה אברהם לא נבחר על ידי ד, לכן התורה לא מתארת את סגולותיו של אברהם. אברהם בחר את עצמו בכך שהיה קשוב לשמוע את הקריאה האלוקית. אברהם היה אמיץ לציית לקריאה זו ולהתמסר אליה, לעזוב את ביתו ולצאת לארץ רחוקה ולא נודעת.
מעשהו של אברהם חזר בקורות עמנו אצל דמויות מופת:
מי קרא למתתיהו להרים את נס המרד ביוונים?
מי קרא לרבי יהודה הנשיא לערוך את המשנה?
מי קרא לבעש"ט לצאת ולהשפיע סביבו דבקות ושמחה?
אני בטוח שכל אלו פעלו על פי דבר ד שנשמע בתקופתם, דבר ד שנשמע בכל העולם, אבל רק הם הקשיבו לו והתגייסו אליו.
דברים אלו מרעידים אותי בכל שנה מחדש. אני נחרד מהחשש שמא גם עתה נשמע בעולם קול אלוקי. אפשר שכמו כל תושבי חרן בתקופת אברהם, גם אני שקוע בקטנוניות הפרטית, אטום וחרש מלשמוע דבר ד הזועק בחלל העולם ואומר לך לך. אולי גם התקופה שלי היא תקופה שמבקשת מהפכה בעולם, מהפכה רוחנית שהקב"ה מבקש לחולל עתה, הוא קורא לנאמניו להצטרף אליו, ואני מתוך ההשתקעות בהבלי הזמן, מחמיץ את הקריאה העליונה.