שתי משאלות היו לאברהם אבינו אל הקב"ה בבואו לארץ. בקשה שלא יהיה ערירי, שיהיה לו זרע "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי... הן לי לא נתת זרע" (בראשית טו, ב-ג) ומשאלה שיתן לו אות וסימן שיירש את הארץ כפי שאמר "במה אדע כי אירשנה" (שם טו ח).
על המשאלה הראשונה מבטיח לו הקב"ה "הבט השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך, והאמין בה' ויחשבה לו צדקה"(טו, ה-ו).
לעומת זאת, על הספק שהיה לאברהם אבינו אם וכיצד הוא יירש את הארץ עונה לו הקב"ה "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" (טו, יג). דהיינו, לא חשבה לצדקה אלא אדרבא נענש על כך. גם על הברית שכרת עם אבימלך ובה ויתר לפרק זמן מוגבל על חלקי ארץ ישראל לטובת עם זר בלי ציוויו של מקום, אמר לו הקב"ה: חייך שאני משהה משמחת בניך שבעה דורות" (רמח"ל, מסילת ישרים, בדרך קניית הזהירות).
מדוע היה קל לאברהם אבינו לקבל את ההבטחה על הזרע, אבל על הורשת הארץ היה מסופק וכמו כן נהג בה שלא כראוי כאשר חתם על הסכם עם אבימלך ונענש על זה קשות? על הזרע, הוא תלה את בטחונו בשי”ת הכל יכול, כחנה שהתפללה ובטחה בשי”ת, לעומת זאת על הארץ הוא ניסה להיות ריאל-פוליטי. שקל את המצב, ראה את הכוחות הפועלים בשטח - הוא המעט והגויים רבים. שקל את ההתנגדות המסיבית שתהיה לאומות העולם לכיבוש הארץ וופעל בהתאם לחשבונות הריאליסטים העכשוויים ולכן נענש, כי היה צריך להתעלות ולבטוח בשי"ת לעשות את רצונו בלא חשבונות מתוך אמונה ובטחון בה'. אחרי שהבין את טעותו בהסכם עם אבימלך, עשה את תשובת המשקל כאשר קיים את מצות השי"ת לעקוד את יצחק בנו, ולא עשה שום חשבון רגשי או ריאלי אלא רק לעשות רצון השי”ת באהבה.
נכון לעכשיו, תוכנית ההתנתקות של שרון היא לפי דבריו ודברי יועציו פרי של ניתוח המצב הריאל-פוליטי: אנו עומדים מול מתקפת טרור מתמשכת המתישה את העם, ומול לחצים הולכים וגוברים של העולם ובפרט אירופה וארה"ב, הפועלים על פי "מפת הדרכים" שמטרתה להקטין את מדינת ישראל, להחלישה ולהקים מדינה עוינת בלב לבה של ארץ ישאל, לא יקום ולא יהיה. אבל שרון ויועציו שכחו שישנם גם חשבונות שהם מעל החשבונות הריאל-פוליטיים החולפים והמשתנים. ישנם ערכי נצח שאינם משתנים, ערכי התורה והמוסר, שיהודי מצווה למסור עליהם את חייו. שום חוק בעולם אינו יכול לחייב יהודי לעבור עברה מהתורה או ללכת נגד ערכים מוסריים. על זה קידשו שם שמים אבותינו ואבות אבותינו ומסרו את החיים, פשוטו כמשמעו. מצוות יישוב ארץ ישראל – זו מצוה מהתורה (עיין רמב"ן הגהה ד' על ספר המצוות), ואסור ואי אפשר למסור אותה לעם זר וקל וחומר לעקור יהודים מארצם, כדברי הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל: "חטא ופשע מסירת קרקעותינו לידי גויים אינו אלא חולשה של חסרון דעת אמונה ולא יותר. וזה לא לטובתם של ישראל אלא לרעתם וכשלונם חלילה, כמו לרדיפתם ולסכנתם, ה' ישמרנו, ולחרפתם ולדראונם. אין שום צד היתר לאיסור תורה זה של מסירת קרקעותינו לגויים ח"ו לצמיתות ובהחלט, לפיכך החיוב על כל אדם מישראל ועל כל גדול תורה בישראל, ועל כל איש צבא מישראל, למנוע ולעכב את זה בכל אומץ ועוז, ומן השמים יסייעונו" (להלכות צבור כא, מתוך הכרוז 'לא תגורו' אלול תשכ"ט), וכפסיקתו החד משמעית של הרב הראשי לישראל והרב הצבאי הראשי האלוף הרב הגאון שלמה גורן זצ"ל: "פקודה לפינוי יישובים היא בלתי חוקית בעליל", פסק הלכה המבוסס על דעת כל הפוסקים החשובים, ביניהם החזון איש זצ"ל והרב קוק זצ"ל שקבעו שדינא דמלכותא דינא. דהיינו שעלינו לציית לחוק המדינה בתנאי שהחוק אינו נוגד את חוקי התורה. והוסיף הרב גורן זצ"ל: "בוודאי מצוות יישוב ארץ ישראל נחשבת כאחת משבע המצוות השקולות כנגד כל מצוות התורה. וכאשר חייל מקבל פקודה להמרות אותה הוא חייב שלא לקיים אותה" (מתוך ראיון עם הרב גורן זצ"ל, בטאון לשכת עו"ד במחוז ירושלים אוקטובר 94).
תוכנית ההתנתקות של שרון לא רק שהיא בניגוד לתורה הקדושה, ולא רק שהיא בניגוד לדעתם של בוחרי הליכוד ששלחו אותו לשלטון, ולא רק שהיא בניגוד לרוב חברי הכנסת, אלא היא מסוכנת ורעה לישראל בזה שגורמת לפירוד בחברה הישראלית. היא מוציאה את הרוח ממפרשי מדינת ישראל בזה שרוצה לגרש את היהודים מארצם ומבטלת כביכול את ההצדקה לתנועת ההתיישבות הציונית לא רק בימינו אלא בכלל. ומבחינה מדינית נותנת כוח ומוטיבציה לטרוריסטים להמשיך לפגוע בנו כי הם רואים בה ניצחון לשיטתם הרצחנית, ומזמינה לחצים נוספים על ידי אירופה ואומות אחרות ומשפילה את מדינת ישראל והעם היהודי, וגורמת להתעוררות אנטישמית בעולם. אנו מאמינים ובטוחים שהתוכנית הזאת תיכשל כמו שאר תוכניות הנפל לעצור את מהלך תחיית עם ישראל בארצו. ותתקיים הבטחת השי”ת "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב".