לאחר פרשות בראשית ונח, מתחיל עניינו של עם ישראל להופיע על בימת ההיסטוריה, כאשר אברהם אבינו מצטווה "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית י"ב, א').
התנ"ך אינו בא לספר את ההיסטוריה. העיסוק בסיפורי האבות אינו סתמי - הם נכתבים משום ש"כל מה שאירע לאבות - סימן לבנים" (פירוש הרמב"ן על בראשית י"ב, ו'). כל התמודדות שהייתה לאבותינו, צריכה להוות לנו סימן ומורה- דרך בחיינו כעם, או כפי שנהוג לבטא זאת - "ההיסטוריה חוזרת". אבותינו סללו לנו את הדרך הערכית שבה אנו צריכים להתמודד עם האתגרים שנכונו לנו.
אברהם אבינו מכונה "העברי" (בראשית י"ד, י"ג) משום ש"כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד" (בראשית רבה מ"ב, ח'). בתקופתו של אברהם, חשבו כולם כי העולם מנוהל על- ידי אלים רבים, שונים ומשונים. לעומתם, אברהם היה נקודת האור היחידה, בהאמינו כי העולם כולו מונוטיאיסטי ונברא על- ידי אלוקים אחד.
יחד עם זאת, הימצאותו של אברהם מהעבר השני, המנוגד לשאר העולם, אינה משום שהוא התנכר לאנשי העולם - שהרי אברהם הוא "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית י"ז, ד') העתיד להיות מקור ברכה לכל אומות העולם - "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפֱּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית י"ב, ג') - כל העולם מתברך בזכותו. התנ"ך מתאר לנו את יחסו מלא החסד ואת הסתכלותו האוניברסאלית: אברהם מתפלל על כל העולם, אף על אנשי סדום הרשעים. הוא מזדרז ורץ במהירות כדי לארח בביתו אורחים, אף-על-פי שבמבט חיצוני הם היו נראים כבעלי רמה מוסרית נחותה וכבעלי השקפת עולם הפוכה לחלוטין מדרכי המוסר (על- פי רש"י על בראשית י"ח, ד'). אברהם הבין כי טובת העולם היא שהוא יעמוד מהעבר השני לו.
ובאמת יותר מכל השאלה היא - הערך, והמוסר במרכז - וזה אברהם. לעומת הניהיליזם ובו האני במרכז, והכל משרת אותו - שזה העולם עד כה. מאותה סיבה אברהם הבין שאין ברירה וחובתו המוסרית היא לצאת ולהילחם בארבעת המלכים הרשעים. אברהם היה בטוח בצדקת דרכו והאמין כי פעולתו הינה מוסרית וכי המאבק ברשע צריך להיעשות לעיתים גם בדרכים פחות נעימות. למרות כל זאת, חשש אברהם כי תוך כדי המלחמה נהרגו גם אנשים צדיקים, ולכן אלוקים מחזק אותו ואומר לו שפעל נכונה וכי מוסריותו לא נפגמה (רש"י על בראשית ט"ו, א').
"כל מה שאירע לאבות - סימן לבנים". אברהם נצטווה לעזוב את כל אשר לו, לעלות ולחיות בארץ ישראל. ואכן כך קרה לנו - מיליוני יהודים הגיעו לארץ מרחבי תבל, ורבים מעידים שממש שמעו קריאה "הביתה!".
כעץ, שהתפתחותו התקינה תלויה בכך שיינטע באדמה המתאימה לו, כך גם עמנו יכול להתפתח כראוי רק בארצנו, ארץ ישראל. שאיפתו הגדולה של אברהם להיטיב לכל העולם המשיכה לדורות. היא טבועה בנו מימים קדמונים, היא כעין קוד גנטי שאנו נושאים בקרבנו כבר אלפי שנים; וכמו אברהם, לעיתים גם שאיפתנו להיטיב לעולם עוברת במלחמות ובקשיים.
כחיילים בצבא ההגנה לישראל אנו אוחזים בנשק, ואף זאת לא מתוך אהבת המלחמה, אלא מתוך רצון כן ואמיתי להילחם ברשע המרים ראש נגדנו. מתוך הרצון שלנו להיטיב, נמשיך ונפעל עם אמונה בצדקת הדרך ובְמוסריות ובמסירות המאפיינת את צבאנו היקר - מאז ומקדם.