"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס.
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע." - אמר החתול.
"לא אכפת לי כל כך לאן." אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר החתול.
"... בתנאי שאגיע לאנשהו." הוסיפה אליס כהסבר.
"בטוח שתגיעי" אמר החתול "אם רק תתמידי בהליכה".
אל תטעו בקטע הזה מ"אליסה בארץ הפלאות". הוא לא נועד לילדים והוא ממש לא קל לעיכול. הוא מצביע על מציאות עגומה בה לרוב בני האדם (היי, זה אומר גם אני וגם אתה ואת) - אין שמץ של מושג לאן הם הולכים בחיים ומה המטרה שלהם.
לא נעים, אבל זה יכול לתפוס אותנו לא מוכנים בכלל, באמצע התואר, פתאום כשאתה מצחצח שיניים, בסוף יום העבודה, או אחרי צ'ולנט טוב בשבת עם המשפחה. כואב להגיד אבל באמת באמת - לאן אנו הולכים? וביחוד בדור שלנו, שבו המילה "ללכת" כמעט ונעלמת מנוף חיינו - לאן כולם רצים?
הפסוק הראשון של הפרשה מספק הכוונה: לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
במילים אחרות, אנו מצווים, כצאצאי אברהם אבינו, לצעוד לעבר האידיאלים הגדולים של החיים, אל הארץ הטובה אשר שם יתגשמו כל החלומות וההבטחות האלוקיות.
נשמע טוב אבל בינינו, מה זה רחוק... אז בואו נשים לב לשני אותיות קטנות וחשובות, ולניקוד שלהן: "לֶךְ" אומר השם לאברהם ולצאצאיו, תנוע, תתקדם - מדובר במסע ובתהליך בו תידרש לצעוד ולא לעמוד במקום. אבל לפני שתכבוש את האידיאלים הגדולים, שים לב שהמסע הזה מתחיל ומכוון "לְךָ". הווה אומר: הכיוון הראשוני של המסע הזה הוא לְךָ, לעצמך. משם תוכל לכבוש את הארץ ואת העולם. אבל אל תדלג על שתי האותיות הקטנות האלה. כי בלי חיבור לעצמך - כל מה שתעשה ייעשה מבלי שתהיה נוכח באמת. עם תחושת נתק וניכור שיכולה להכות בך באמצע החיים, כשאתה הכי פחות מצפה לה.
שמעתי מהרב שרקי שהפירוש של המילה "אני" הוא כפשוטו: ה"אן" שלי או במילים אחרות, לאן מועדות פניי. אני -זהו הכיוון שלי בחיים. לפני שאני הולך לארץ, לרצון ה', לעזרה לזולת ולרשימת המילים הגבוהות - חייב אני ללכת אל עצמי. לברר מי אני, מה אני ומה הכיוון שלי. להתחבר עם הפוטנציאל שבי. אם לא תכיר את עצמך ואת הכוחות שה' הטמין בך - לאן תלך בדיוק?
אולי הפן הדתי שבנו יגיב בביטול אופייני: מה השטויות האלה? להתחבר לעצמך? תתחבר לרצון השם! לתורה, למצוות, למעשים טובים, לארץ ישראל, לדיוק בהלכות! מה, אתה מתבגר אגוצנטרי?
על כך ניתן לענות: ומהו רצון השם שיתגלה דרכי? הרי "כשם שאין פרצופיהן שווים כך אין דעתם שווה". אז השאלה הופכת להיות: מה השם רוצה דווקא ממני? מה יתגלה על ידי שהוא שונה מכל אדם אחר? איזה אור, איזו ברכה אהיה אני לעולם? התשובה לשאלות אלה נמצאת דווקא בתוכנו.
במסע הזה, יהיה עליך להיפרד מהמציאות שהתרגלת אליה. לא, לא תוכל לתלות את חוסר ההתקדמות שלך במיקומך הגיאוגרפי, בשכונה בה נולדת או גדלת, לא בגנים שלך ובנתונים הפיזיים שלך, במשפחה שגדלת בה, במצב הסוציו-אקונומי שלך. ובקיצור, במסע הזה תהפוך להיות ברכה לסובבים אותך ולכל העולם - רק אם תדע להתעלות מעל מה שנראה לך כטבעי ונתון, בין אם זה ארצך, מולדתך או בית אביך. כי אדם שבמסע אל עצמו יגלה בהכרח שהמהות שלו נובעת ממקור בלתי מוגבל, אין סופי, אלוקי. ושהגבולות מסביבו קיימות בעיקר בתודעה שלו עצמו.
לֶךְ-לְךָ - זו ההזמנה למסע הכי מרתק בעולם.
הכותב הינו מאמן אישי וזוגי ליצירת שינוי משמעותי, מטפל בדמיון נובע, מרצה ומנחה סדנאות.