אל תיראי תולעת יעקב

"כאשר אנו מתבוננים על הפטרת השבת נראה לכאורה כי הדבר המקשר אותה לפרשת השבוע הינו ברור. שהרי לימדונו חז"ל שהפס' האומר "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גויים ומלכים ירד וגו'", מדבר על אברהם במלחמתו נגד ארבעת המלכים..."- ירחם שמשוביץ מוצא קשרים נוספים

חדשות כיפה ירחם שמשוביץ 19/12/02 00:00 יד בטבת התשסג


כאשר אנו מתבוננים על הפטרת השבת נראה לכאורה כי הדבר המקשר אותה לפרשת השבוע הינו ברור. שהרי לימדונו חז"ל שהפס' האומר "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גויים ומלכים ירד וגו'", מדבר על אברהם במלחמתו נגד ארבעת המלכים.
אולם כבר הערנו שהקשר המחבר את ההפטרה לפרשה, הינו יותר מסתם פס' המזכיר עניין אחד מענייני הפרשה. אלא, שההפטרה באה להדגיש את מה שהפרשה באה ללמדנו.
ואמנם כל עניינה של הפרשה הוא בחירתו של אברהם להיות המתחיל את השושלת שתמשיך את כוונת האל בבריאה. כלומר, מה שהיה מתוכנן להעשות ע"י האוניברסום כולו, הוכרח לאחר חטאי הקדמונים, להעשות ע"י עם ישראל. ולא שמראש נבחר אברהם להיות המוביל את הדרך. אלא, מעשיו והצלחתו הם שהביאו לכך שיהיה זה שיהיה "אב המון גויים".
ואולם ההפטרה כולה מתחילתה ועד לסופה שזורה בהצהרה אחת: "אל תירא"; זהו גם מה שאומר הקב"ה לאחר מלחמת ארבעת המלכים את החמישה "אל תירא אברם אנכי מגן לך, שכרך הרבה מאד" ולמדונו חז"ל שהדבר ממנו היה ירא אברהם מתחלק לשני חלקים: ירא שמא הרג שלא בצדק ; וירא שמא יבואו בני המלכים להנקם ממנו וניצל את כל זכותו בעוה"ז. ועל כך אומר לו הקב"ה אל תירא, זאת משום שאני המגן עליך מפני כל צר; יתירה מזאת: שכרך הרבה מאד.
יראתו של אברהם בעצם מתחלקת לשני צדדים: הפן האישי המשפחתי והפן האוניברסלי. מתח זה קיים אצל אברהם לכל אורך הדרך: מצד אחד "הנפש אשר עשו בחרן", היו מצרפים אנשים ונשים מבני הארץ, מצד שני כשמגיע הדבר לתוך הבית אזי "גרש האמה הזאת" ויותר מאוחר "גרש האמה הזאת ואת בנה". לכאורה מוכיחה שרה את הטענה שבפן התיאורטי הדיבורים על אחוה ושלום יפים, אך כשבאים לממשם במציאות לא ניתן הדבר להיעשות.
וכן בסיפורו של אברהם עם לוט. ועוד דוגמאות לדבר.
ואברהם ירא שמא לא יצליח לנהוג כפי שצריך. על כך אומר לו הקב"ה אל תירא והאמין בד' ויחשבה לו צדקה. כל עוד תדע שאני הוא המגן לך ולא המזלות, לכן הוציאו החוצה, כלומר מעל המציאות העכשוית, לראות את הדברים במכלולם. והעגלה המשולשת והעז המשולש המתארים את מלכויות העמים, לא יחיו, אולם הציפור המייצגת את עם ישראל "לא בתר", למרות שנראה כחלש ביותר בכ"ז הוא זה שיצליח לשרוד. לכן אותו הלילה שלא היה תיאור יותר חשוך ממנו "אימה חשכה גדולה", מתואר כ"היום הזה", כי בראייתו את הדברים ככללם וביודעו כי ד' הוא מגינו יכול אברהם לא לירא ולהאמין בד'.
זהו כל עניינה של ההפטרה, בחירתו של עם ישראל, הינה עובדה. והוא צריך לא לירא כי רק באמונתו כי "נצח ישראל לא ישקר", רק בראותנו את הדברים במכלולם יכולים אנו להגיע למצב של "אל תיראי" משום שבסוף יתברר שזו רק "תולעת", אין זה "איל משולש ולא עגלה משולשת" אלא רק תולעת ולכן "יעקב" לא ירא. רק באמונתנו כי "עמנו אל" והקב"ה הוא עזרתינו וגואלנו קדוש ישראל, נוכל לגיל בד' "בקדוש ישראל תתהלל".
ומשום כח כולם יכולים להתעייף ולהתייאש, אולם "קוי ד' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא יגעו ילכו ולא יעפו", משום ש"איש לרעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק" ובהבנתנו את כל זאת נוכל להתחזק בהבנה השניה של הפס' "אל תיראי תולעת יעקב", שהגאולה באה קמעא קמעא ואולם למרות שנראים הדברים כתולעת עוד יבא יום ויהפך לפרפר, כך ישראל משפלותם עולים מעלה מעלה ובכך מושכים ומרוממים את כל העולם עימהם, להשלמת כוונת הבריאה ולהצלחת דרכו ומחשבתו של אברהם אבינו בב"א..