פרשת כי תשא עמוסה נושאים: אנחנו מתחילים בתרומת מחצית השקל, מדברים על הכנת חפצים נוספים עבור המשכן כשהקב"ה מורה למשה למנות את בצלאל ואהליאב לבעלי המלאכה הראשיים, מקבלים תזכורת נוספת לשמירת השבת, וכמובן, חטא העגל, שבירת הלוחות והכנת הלוחות השניים.
הסמיכות של העגל והפרה, מעוררת תהיה אך כנראה אינה לגמרי מקרית. ידוע מאמר חז"ל על כך שמצוות פרה אדומה מהווה מעין תיקון לחטא העגל: "משל לבן שפחה שטנף פלטרין של מלך. אמר המלך: תבוא אמו ותקנח את הצואה, כך אמר הקדוש ברוך הוא תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל" (מדרש רבה חקת פרשה יט סימן יח, ותנחומא פרשת חקת סי' כו). אני מודה, שבמשך שנים, המאמר הזה היה מאד קשה לי. לא הבנתי, מה רצו חז"ל להגיד כאן?
הרבנית ד"ר מיכל כהנא | , צילום: באדיבות המצולמת
דרך אחת להבין את משמעות העגל והפרה, היא לחזור לשורשי המילים בעברית:
המילה עגל קשורה למילה עיגול ("עגל מסכה" נאמר בשמות לב, פסוקים ד' ו-ח'). עיגול זו צורה שלא הולכת לשום מקום ולא קורה בה כלום. אין בה פינות, אין בה כיוון, תנועה או התרחשויות. אפשר לראות אותה כמקבילה להוויה של אדם שעסוק ומסתובב סביב עצמו, קצת מרומז בפעולת העלאת הגרה. כמובן, שיש מקום למבט פנימי עמוק, אך כשזה כל מה שיש, זה גם עלול להזיק.
זאת ועוד:
חז"ל תהו, איך יכלו אנשים בכלל לבנות עגל מזהב, "חצי שעה" אחרי יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה? ע"פ אחד ההסברים, כשהגיע זמן מתן תורה, בני ישראל נמנמו ולא התעוררו בזמן, ולכן פספסו את גודל האירוע. איך אפשר להירדם כשכזה אירוע מתרגש עלינו? ובכל זאת, לפני שאנחנו חושבים לעצמנו שלנו זה לעולם לא היה קורה, נוכל להזכר בזמנים בחיינו - האישיים והלאומיים - בהם ישנו, במקום להיות ערים למה שקורה סביבנו.
מה הכפרה לכך? הפרה האדומה - מלשון פריון, ובמיוחד כשהיא אדומה וכל כולה צועקת חיות. זו גם הסיבה שהיא מייצגת את 38 השנים במדבר כשלא קרה כלום. כלום? דור שלם התחלף, כך שכל שנה בתשעה באב, נפטרו כ-15 אלף איש! איזו חוויה מזעזעת. זה אומר שהמוות היה נוכח כל הזמן, אלא שבמקום לדבר על המוות, התורה נותנת טקס של התגברות וטהרה ממוות, של אמונה וחזרה לחיים.
הפרה מכפרת על העגל: במקום שבו יש רצון לעצור, לנמנם, ואולי אפילו ללכת אחורנית, הפרה דוחפת אותנו לרצות לפרות ולרבות, לתת, לגדול, לתרום ולעשות טוב בעולם, לטהר ולתקן.
גם פורים שרק חגגנו השבוע, מזכיר בשמו ומהותו את המילה פרה. המן הוא זה שמסביר: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" (אסתר ג,ח) וחז"ל מפרשים שעם ישראל "יָשְׁנוּ מִן הַמִּצְוֹת" (מסכת מגילה יג:ב). השעון המעורר לכך הוא קריאתה של אסתר, "לך כנוס את כל היהודים"... ולכן פורים הוא חג שכל מצוותיו מבקשות מאיתנו לצאת מעצמנו ולעסוק בנתינה.
אני כותבת בין רגעי שקט ושלווה (ואפילו ציוץ ציפורים וקולות ילדים משחקים) לרגעי אזעקות מצמררות. אולי דווקא בשבוע הזה טוב לזכור שלא צריך לחכות עד שנוכל להקריב פרה אדומה. אפשר להתעורר, להרים עיניים ולהסתכל סביב.
הכותבת היא מורת דרך בשבילי התורה והתלמוד וארץ ישראל, מלווה רוחנית וכותבת.