"אי אפשר שיהיו שני צבאות ואי אפשר שתהיינה שתי מדינות", כך אמר בן גוריון בעיצומו של משבר אלטלנה. ביוני 1948, יצאה לדרכה מצרפת האונייה אלטלנה כשעל סיפונה כמעט 1000 עולים וציוד צבאי עצום שנאמד בשווי של 153 מליון פרנק. האונייה היתה שייכת לארגון האצ"ל שרכש אותה שנה לפני.
בשעה שהפליגה האונייה הייתה מדינת ישראל בהפוגה הראשונה בתוך מלחמת העצמאות. המחסור במדינה הצעירה בציוד צבאי ובמיוחד בנשק כבד היה כביר. כל הניסיונות הישראליים להשיג נשק נתקלו בחומה בצורה כי מועצת הביטחון של האו"ם הטילה אמברגו על אספקת נשק לכל הצדדים במלחמה.
חודש לפני, חתם מנהיג האצ"ל בגין על הסכם מול בן גוריון, ראש ממשלת ישראל שעתה הוקמה. ההסכם הכפיף את האצ"ל לצה"ל, הצבא הישראלי החדש. בן גוריון עמד על כך שכל הארגונים הצבאיים השונים שלחמו טרם הקמת המדינה יהיו מאוגדים יחד תחת צבא אחד כדי שהפיקוד יהיה מוגדר ומוסדר.
בגין הסכים לעיקרון אבל התעקש שגדוד אחד, "הגדוד הירושלמי", ישמור על עצמאותו. כשהיתה אלטלנה בדרכה לארץ, לא היה ברור לאן ילך הנשק שעל סיפונה. בן גוריון דרש שהכל יעבור לצה"ל וגם הציע לקנות את הנשק. בגין התנגד. הוא דרש ש-20% מהנשק יושאר בידיו, בידי "הגדוד הירושלמי". המחלוקת נותרה בעינה שעה שהאונייה התקרבה לחופי הארץ.
"וַיַּעֲמֹ֤ד מֹשֶׁה֙ בְּשַׁ֣עַר הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לַיהוָ֖ה אֵלָ֑י וַיֵּאָסְפ֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־בְּנֵ֥י לֵוִֽי: וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שִׂ֥ימוּ אִישׁ־חַרְבּ֖וֹ עַל־יְרֵכ֑וֹ עִבְר֨וּ וָשׁ֜וּבוּ מִשַּׁ֤עַר לָשַׁ֙עַר֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה וְהִרְג֧וּ אִֽישׁ־אֶת־אָחִ֛יו וְאִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֥ישׁ אֶת־קְרֹבֽוֹ".
יש אירועים מתוך הפרשה שמחזק לדבר עליהם בשולחן שבת. למשל הבחירה של משה להתחנן לפני הקב"ה שיחון את העם קשה העורף וחסר הסבלנות שממהר לבנות עגל זהב כשמשה מבושש לרדת מההר עם לוחות הברית:
"וַיְחַ֣ל מֹשֶׁ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר לָמָ֤ה יְהוָה֙ יֶחֱרֶ֤ה אַפְּךָ֙ בְּעַמֶּ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּכֹ֥חַ גָּד֖וֹל וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה: לָמָּה֩ יֹאמְר֨וּ מִצְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֽוֹצִיאָם֙ לַהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּהָרִ֔ים וּ֨לְכַלֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה שׁ֚וּב מֵחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ: זְכֹ֡ר לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָהֶם֘ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶֽת־זַרְעֲכֶ֔ם כְּכוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל־הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַרְעֲכֶ֔ם וְנָחֲל֖וּ לְעֹלָֽם", והקב"ה מקבל את תחנוניו: "וַיִּנָּ֖חֶם יְהוָ֑ה עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת לְעַמּֽוֹ".
או ההצעה של משה בהמשך, להימחות מדפי ההיסטוריה, אם הקב"ה לא ימחל לעם:
"ויֹּאמַ֑ר אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א הָעָ֤ם הַזֶּה֙ חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י זָהָֽב: וְעַתָּ֖ה אִם־תִּשָּׂ֣א חַטָּאתָ֑ם. וְאִם־אַ֕יִן מְחֵ֣נִי נָ֔א מִֽסִּפְרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר כָּתָֽבְתָּ" וגם פה הקב"ה נעתר לו ומוחל. אבל באמצע, באמצע יש אירוע קשה מאד. משה קורא לבני הלווים ומורה להם לבצע הרג באחיהם. אותם בני ישראל שעליהם התחנן שיסולח להם ואכן נסלח, אחרי, משה מורה על הנקמה.
המפרשים עמלו קשות כדי להסביר את מעשה משה:
"וַיַּ֤רְא מֹשֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י פָרֻ֖עַ ה֑וּא כִּֽי־פְרָעֹ֣ה אַהֲרֹ֔ן לְשִׁמְצָ֖ה בְּקָמֵיהֶֽם" ואומר רש"י, נתגלה שמצו וקלונו של העם, וכל מי שיקום על עם ישראל ישתמש בזה נגדם ולכן היה משה חייב לפעול.
הרשב"ם אומר "כי פרוע הוא - בטל מן המצות , ממצות בוראו" ועל עבודה זרה חייבים להיענש שידע שאר העם לעתיד. הראב"ע מצטט "באין חזון יפרע עם" (מש' כט , יח), ואומר היה כאן שיבוש עמוק של עם ישראל, ואין מנוס מקבלת הדין על המעשה, ור' יוסף בכור שור מסכם בפשטות:
"...שהיו סבורים העולם שהם עם חכם (ראה דב' ד , ו) , ועתה נתגלה שהם שוטים , שהיו סבורים שעגל זהב ינהיגם. לשמצה בקמיהם - שאומות העולם מלעיגים עלינו לאמר: הלא אתם עשיתם את העגל!... אומות שעושות בכל מקום פסילים וצלמים מלעיגים עלינו".
עם שבוחר שינהיג אותו עגל זהב ויורה לו את הדרך, הוא עם טיפש שקלונו נגלה ברבים. משה היה צריך למהר ולפעול כדי שלא ייכחד העם בהמשך בידי אומות העולם שהבינו שאין בהם תבונה.
כמו שאומר הרמב"ן, משה הבין שהעם פרוע "גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה" (דב' לב , כח) ויפרעו כל עצתו (ע"פ מש' א , כה)" מי שחושב שעגל ינחה אותו בדרך, אפילו אומות העולם שלא חושבים עלינו רעה... יוציאו עלינו דיבה לדורות". משה היה חייב לפעול במידת הדין כדי למנוע מאומות העולם לפעול נגדנו.
בן גוריון חשש מאד שהאו"ם יגלה על האונייה נושאת הנשק והפרת האמברגו וההפוגה תוביל להתחדשות המלחמה כשאין לישראל נשק מספיק כדי להילחם. הוא אמר לבגין שהאונייה חייבת לעגון במקום נסתר. בגין שרצה שתגיע לתל אביב שם היו מרוכזים אנשי אצ"ל אך הסכים, והאונייה עשתה דרכה לחוף צדדי קטן ונסתר בכפר ויתקין.
ערב עגינת האונייה ב-20 ביוני בשעות הערב, הגיעו 500 אנשי אצ"ל לחוף ויתקין, חיכו לפרוק את הנשק מהאונייה. ישיבת ממשלה דחופה נערכה בשאלה איך לנהוג.
יצחק גִרִינְבּוֹיְם, מראשי התנועה הציונית של יהודי פולין ושר הפנים הראשון, היטיב לנסח את המצב: "כדי למנוע קרב עלינו לרכז כוח גדול נגדי (של צה"ל) עם תותחים, כי אם יתרכז כוח קטן יתפתח קרב..אבל המצב יהיה רע גם אם ננצח". לנצח את האח שלך בשר מדמך, זה רע. מלחמת אחים היא סכנה.
הרב יהודה לייב הכהן פישמן מימון, ממקימי תנועת המזרחי ומייסד מוסד הרב קוק ושר הדתות הראשון, חשב שחייבים לאיים על אנשי האצ"ל שייכנעו. ענה לו בן גוריון: "לאיים אפשר רק אם מוכנים גם לפעול. הם אינם ילדים ויש ערך לאיום רק כשהוא רציני... אם נכון הדבר שיש להם 5,000 רובים ו-250 מכונות ירייה הרי מה שהם עושים עתה הוא משחק ילדים לעומת מה שיעשו מחר. ואז תהיה שתי מדינות ושני צבאות". בסוף התקבלה החלטה: "תינתן סמכות למטה לפעולה נגדית, אם (צה"ל) ירכז כוח מספיק במועד הדרוש. על המפקד במקום להשתדל למנוע פריקה בלי כוח, אם לא יקבלו דינו - ישתמש בכוח".
משה שובר את הלוחות בזעמו. הוא שורף את העגל ומכריח את העם לשתות את האפר. כל המהלכים האלו ועדיין הוא מוביל למעשה ההרג. אומר הרמב"ן, והרגו איש את אחיו –דרש מהם שלא תחמלו ולא תכסו. "כִּ֛י אִ֥ישׁ בִּבְנ֖וֹ וּבְאָחִ֑יו" אומר הלרב"ג, אפילו בקרובים ביותר עליהם להרוג.
13 מידות לקב"ה מציינת הפרשה: "יְהוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת: נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים". משה פעל ברוח הקב"ה שמקפיד על מידת הדין.
אבל באמת פעל משה מכוח הקב"ה בלבד? משה גילה כבר בתחילת הדרך שמערערים על המנהיגות שלו. אחרי שהציל עברי מאיש מצרי, התערב בין שני עברים שרבו ומיד אמרו לו: "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ?". אולי נפגעה כעת גאוותו ומידת מנהיגותו בצורה כזו שהיה חייב לפעול?
האונייה עוגנת בכפר ויתקין. כוחות האצ"ל מתחילים לפרוק אותה. ניתן אולטימטום להפסיק אבל הם ממשיכים. בינתיים מגלים אנשי האו"ם את הגעת אוניית הנשק. מטוס האו"ם נשלח בבוקר ה-21 ליוני. שר החוץ משה שרת נאלץ לתת הסברים. החשש שהאו"ם יפגעו בהבאת עולים לישראל. משאיות נשק של האצ"ל מנסות לפרוץ מחסום צה"לי. לראשונה האצ"ל יורים לעבר צה"ל. שני חיילים נהרגים. האות ניתן.
במהלך היומיים הבאים ינסו להגיע לפשרות כשברקע עימותים וקרבות בין אנשי אצ"ל לצה"ל, ירי בבית דגן, כיבוש מלון ריץ' בתל אביב, הזרמת כוחות צה"ל מירושלים לתל אביב, ועדיין בן גוריון ובגין לא מגיעים להסכמה.
קרבות בין קורבטות של חיל הים לבין אלטלנה פורצות, לוחמי אצ"ל נוספים מגיעים לחוף, משתלטים על לוחמי צה"ל ויוצרים ראש גשר לאלטלנה.
אחרי יומיים, סמוך לשעה 12 בצהריים ב- 22 ליוני, שידרה אלטלנה לחוף כי היא תחל בפריקת הנשק ואם יפריעו להם בכך - יפתחו באש.
בשעה 15:30 מסרו כוחות צה"ל לסגן רב החובל של אלטלנה אולטימטום, שכלל דרישה לכניעת האונייה עד שעה 16:00. בשעה 16:00, לאחר שפקע מועד האולטימטום, הורה בן-גוריון להפגיז את האונייה. פגז ראשון החטיא אך השני פגע.
"וַיַּעֲשׂ֥וּ בְנֵֽי־לֵוִ֖י כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּפֹּ֤ל מִן־הָעָם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אַלְפֵ֖י אִֽישׁ".
מפקד צה"ל במקום יגאל אלון העיד כי מרגע הפגיעה באלטלנה פקד על חלק מאנשיו להניח את נשקם, לקפוץ לים ולהחיש עזרה לאנשי האונייה. הוא התקשר למטכ"ל להפסיק את אש התותחים והזעיק את חיל-הים לפעולות הצלה. לפי פנקסו של בגין, הוא הורה לאנשיו להפסיק את מלחמת האחים. רק אחרי שנורית האש, רק אחרי שהצעירים שלחמו למען הקמת המדינה, נפלו אלה מידי אלה, רק אז זה נעצר.
משה היה צריך לתת הוראה לבני לוי להרוג באחיהם? אני לא יודעת. קטונתי אבל אני חושבת שלא. וכל הסברי המדרש לא מספקים. בימים כאלו כשהאוזן שלנו נאטמת לכאב האחד את אחיו, היסטוריה כזו צורבת אותי.
קשה לי להנחיל את הסיפור הספציפי הזה לילדיי. "אסור לנו לנצח אחד את השני" שמעתי את ראש אכ"א החדש, האלוףדדו בר כליפא בכנס צה"לי שנכחתי בו השבוע. "אסור לנו לנצח אחד את השני. זה יהיה הסוף שלנו". שהכל יתהפך בע"ה לטובה.
הכותבת היא עו"ד סא"ל (מיל') אורי אגוז, אשר שירתה במגוון תפקידים בפרקליטות הצבאית, בין היתר כשופטת בבית-המשפט הצבאי ביהודה.