(יח) כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם: (יט) וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ: (כ) וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא: (כא) וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ: (פרק כא)
פרשתנו – פרשת כי תצא – משופעת במצוות הכתובות פרשיות פרשיות, לכל פרשיה נושא בפני עצמה. הפרשיה השלישית היא פרשית בן סורר ומורה. כבר הכינוי "סורר ומורה" מעורר שאלה, מה פשר הכינוי הכפול "סורר ומורה"? מה פירוש "סורר", ומה פירוש "מורה"?
פרשת השבוע פרשת כי תצא
כותב רבי אברהם אבן עזרא (ראב"ע):
"סורר ומורה - כנגד ה' וכנגד האבות, אם היו יראי ה'. סורר - כמו 'כְּפָרָה סֹרֵרָה' (הושע ד, טז), שלא ישמור מצות עשה. ומורה - במצות לא תעשה".
שני פירושים בדברי ראב"ע לכפילות "סורר ומורה": בפירוש הראשון, הכפילות מבטאת את המרד הכפול של הבן – כנגד ה', וכנגד האבות. אמנם ראב"ע הוסיף "אם היו יראי ה'", כיון שברור שאם אינם יראים את ה' והוא מורד בהם וירא את ה' לא ידון כבן סורר ומורה. נמצא שהמרד הוא אמנם כנגד שניים, כנגד ה' וכנגד האבות, אך שניים אלו מייצגים דרך אחת, דרך יראת ה', שבה מורד הבן.
בפירוש השני, מדגיש ראב"ע את הכפילות שבמרד, הבן מורד הן באי עשיית מצוות עשה, והן בעשיית מצוות לא תעשה.
הכינוי "סורר ומורה" מופיע גם בהמשך בתלונת ההורים: "וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ
שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא".
מה פירוש "זולל וסובא"? ומה הקשר בין עובדה זו לבן היותו "סורר ומורה"?
כותב ראב"ע: "זולל - מפורש והוא זולל בשר, רק הוא שם כלל לנותן בכל מה שיתאוה כל מה שיבוקש ממנו. וסובא - מרבה לשתות והוא המשתכר. והנה זה כמו אפיקורוס, כי לא יבקש חיי העולם הזה, כי אם להתענג בכל מיני מאכל ומשתה".
העובדה שהבן "זולל וסובא" מבטאת את מהותו, שהוא אינו חוסם את תאוותיו אלא הולך אחריהן. אדם כזה הוא עבד לתאוותיו וכדי להשיג את תאוותיו הוא מוכן לעשות כל דבר ("נותן בכל מה שיתאוה כל מה שיבוקש ממנו"). הליכתו אחר תאוותיו נובעת מתפיסתו שמטרת החיים היא "להתענג בכל מיני מאכל ומשתה". אדם שזוהי תפיסת העולם שלו אינו יכול להיות ירא ה'.
אמנם, יש לשאול: כיצד הגיע בן זה לתפיסה זו?
מסתבר שהתשובה לשאלה זו היא כוונת המשך דבריו של ראב"ע:
"ונסמכה זו הפרשה בעבור אשת יפת תאר, והעד: 'ושם אמו', והרמז שרמזתי בבני אהרן".
סמיכות פרשת בן סורר ומורה לפרשת "אשת יפת תאר" היא משמעותית [סמיכות אינה חייבת להיות צמודה]; אך מה הקשר ביניהן? ומה פשר לשונו החידתית של ראב"ע "והעד ושם אמו, והרמז שרמזתי בבני אהרן"?
נראה שכוונת ראב"ע לומר שהעובדה שהאמא היא "אשת יפת תאר" יכולה להסביר את היות בנה "בן סורר ומורה". לאמא יש השפעה מכרעת על חינוך בנה, ולכן אדם הנושא "אשת יפת תאר" צריך לקחת בחשבון שהוא פוגם בחינוכו של בנו.
ראב"ע לומד זאת משני מקומות נוספים:
א. בפרשת המקלל מסופר (ויקרא פרק כד):
(י) וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי: (יא) וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן:
לשם מה צויין שם אמו של המקלל? ראב"ע מבין שציון שם אמו מעיד על קשר בין אמו לחטאו; לשון אחר: שורש החטא נעוץ בחינוך קלוקל, והחינוך קשור לאמא.
ב. ראב"ע מציין גם דוגמא הפוכה: בפרשת וארא מופיע יחוסם של אהרן ומשה, ונאמר שם בין היתר (שמות ו, כג): "וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא
אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר".
וכתב שם ראב"ע:
"הזכיר אשת אהרן בעבור כבוד אליעזר, והזכיר אחות נחשון בעבור סוד הכהונה".
וביחס לפסוק "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן" (שמות כח, א), כתב ראב"ע:
"ואתה - בעבור היות משה כהן הכהנים בתחלה, על כן טעם הקרב אליך. וכבר רמזתי לך, למה נבחר אהרן להקדישו לשם בעבור כבוד משפחת נחשון, שיהיו הכהנים מכפרים על בני ישראל. ואין לדבר על משה אדונינו, כי בורח היה, ומי יתן לו עברית. ועוד, כי טורח כל ישראל על משה ללמדם המצות, ולדון כל דבר קשה".
ועוד כתב בביאורו הקצר לשמות כא, ד:
"ודע כי תבואת הזרע תשתנה בהשתנות המקומות, על כן נבחרו בני אהרן לכהונת עולם".
הכלל העולה מן הדברים הוא שהסיבה שנבחר אהרן לכהונת עולם הוא כיון שנשא לאשה את אחות נחשון נשיא שבט יהודה; עובדה שתשפיע לבטח על חינוך ילדיו. בזה מסביר ראב"ע את הסיבה שלא נבחר משה, "אך אין לדבר על משה אדוננו" מהסיבות שפירט בדבריו.
נמצא שהשפעתה החינוכית של האמא היא מכרעת הן לרעה כמו אצל המקלל, והן לטובה כמו בבני אהרן שהאשה למעשה מהווה את הסיבה לבחירת בעלה לכהונת עולם.
פרשת השבוע פרשת כי תצא
לכן נסמכה פרשת "בן סורר ומורה" לפרשת "אשת יפת תאר", ללמדנו שכשהאמא היא "אשת יפת תאר" עלול בנה להיות "בן סורר ומורה".
בשולי הדברים נוסיף כמה מילים בקשר לאבא.
תכונותיו של הבן בהיותו "זולל וסובא", דהיינו משועבד לתאוותיו, היו ניכרות כבר אצל אביו. אביו ראה "אשת יפת תאר" ולקחה לו לאשה. התורה אפילו ניסתה למנעו מזה, כדברי ראב"ע:
"והבאתה אל תוך ביתך וגלחה - יש אומרים, שמא בעבור שערה חשק בה, על כן תגלח. ועשתה - תגדל כדי להיותה מאוסה בעיניו:
והסירה את שמלת שביה - שמא בעבור יופי מלבוש חשק בה. ובכתה - כדי להסיר שמחתו בה. ירח ימים - אולי יקל חשקו".
נמצא, שגם אביו לא התגבר על תאוותיו, למרות כל נסיונות התורה להקל חשקו, ואם כן נדמה שאין זה פלא שבן הנולד מנישואים אלו הוא בן סורר ומורה.