כמה פעמים ראינו חוסר צדק ועמדנו בצד מבלי לזוז? כמה פעמים שמענו אדם שמקניטים אותו וחייכנו חיוך מבויש ושתקנו? כמה פעמים השארנו לאחרים "להתעסק בבוץ" כי לא רצינו להתלכלך? כמה פעמים חיכינו שאחרים יקומו ויעשו כי העדפנו "ראש שקט"?.
במצבים רבים בחיים, הבחירה הקלה והנוחה ביותר היא פשוט להסתובב לאחור, לא לראות ולא לשים לב, ובמילה אחת, להתעלם. ההתעלמות הזו מגיעה לא פעם מכוחו של קול פנימי שמדבר ואומר לנו שלא כדאי להיכנס ל"בלאגן", למה "להסתבך", שב בשקט ותן לאחרים לעשות את ה"עבודה השחורה".
אל מול גישה זו מגיעה מצווה יקרה בפרשתינו, מצוות "השבת אבדה", שעל ידה מציבה בפנינו התורה אחריות מוסרית יוצאת דופן, המחייבת את כולנו לקום ולעשות, גם כשזה דורש מאמץ ואפילו כאב ראש.
למצוא אבדה ולטפל בה זה לא תמיד קל. לעיתים זה דורש התעסקות רבה, וגורם לאיבוד זמן וממון. אבדה זה לא רק כדור שמצאת ברחוב או סוודר שנשכח באוטובוס. אבדה יכולה להיות גם שור, שה או חמור, כפי שמופיע בכתובים, ולגדל חמור בבית זה כבר סיפור אחר לגמרי מתליית מודעה על סוודר שיוחזר על פי סימנים.
אך התורה לא מסתפקת ועוצרת במצוות עשה של חובת ההשבה. היא מכירה ויורדת לנבכי נפשו של האדם ויודעת שלעיתים הוא פשוט יעדיף להסיט את המבט ולהסתובב לאחור, מאשר להתחיל לגדל תרנגול שמצא ברחוב ויעיר אותו כל בוקר. לכן היא באה ומרחיבה את המצווה באומרה, לא תוכל להתעלם", ובכך היא מונעת ואוסרת על האדם להקשיב לקול פנימי כזה המבקש ממנו להתעלם בכדי "לחסוך" כאבי ראש.
מכאן, לאמירה כללית ורחבה הרבה יותר שעולה ממצוות השבת אבדה. התורה קוראת לכולנו לפתוח את העיניים ולקום ולעשות בכל תחומי החיים, גם "כשאנחנו לא בסיפור" או כשמישהו אחר יוכל לעשות זאת במקומנו. אל תברח, אל תטמון ראשך בחול, ובלשון הפסוק, "לא תוכל להתעלם", אלא כל תועלת שבידך לעשות ולתקן דבר בעולם- קום ועשה.
הרב אסף הר-נוי הוא רב קהילת אדרת אליהו וראש בימ"ד מבקשי פניך, גילה ירושלים.