בהתאמה מלאה לחודש אלול בו אנו משתדלים יותר משאר חודשי השנה לישר אורחותינו, אנו לומדים בפרשתנו, פרשת "כי תצא" אותה קוראים בקביעות בחודש אלול, חלק מדרכיה וישרותה של התורה.
מחוייבות אישית לסובב. "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנֹפל ממנו" (כ"ב, ח')
בניתי בית חדש או נכנסתי לבית שבשבילי הוא חדש, מצווה עלי להקים מעקה סביב הגג אם הוא בשימוש או אם ראוי לשימוש - כגון שיש מדרגות המובילות אליו וניתן לעלות בדרך רגילה. התורה מנמקת את ציוויה זה "ולא תשים דמים בביתך" אל תגרום לכך שבביתך ישפך דם. כן, כולנו יודעים, אתה לא אשם שהילד של השכנים נכנס לשטח הפרטי שלך. או, כולנו מקבלים שאל לו לשכן מהבית הסמוך לעלות לגגך לראות אם ניתן להציץ לבית שלו ללא רשות. כן, אתה לא היית באזור, אינך אשם ואף אחד לא יעמיד אותך למשפט ולא יענישך שהרי הייתה כאן חדירה לרשותך הפרטית ללא ידיעתך ושלא ברצונך (אמנם לא קיימת "עשה" ועברת על "לאו" אבל הוא "לאו שאין בו מעשה") וכך ממשיך הפסוק "כי יפול הנופל ממנו" יפול הנופל - יפול זה שהיה ראוי ליפול, ואם כן מה אכפת לי הרי גזר ד' את דינו. אלא חייב אדם שלא תצא תקלה מרשותו. נכון, אינך אשם אבל: "מגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב" (ספרי כ"ב, ס"ח). למה שיצביעו על ביתך ויאמרו - כאן נפל פלוני ומת, כאן עמד ילד קטן ונהרג?! שמור והישמר! מבאר הרמב"ם מצווה זו ומרחיבה: "אחד גג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בו אדם וימות. כגון שהייתה לו באר בחצרו.... וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות". (פי"א מהלכות רוצח ה"ד)
המחוייבות האישית של האדם הפרטי היא בבואה של הצד הציבורי. בפרשה הקודמת התבארה חובת הרשויות כלפי האזרח ורק אח"כ בפרשתנו מתבארת חובת האדם הפרטי, שליטי המדינה חייבים לשמש דוגמא אישית לאזרחים.
בפרשתנו - "ולא תשים דמים בביתך"
בפרשת שופטים - "ולא יישפך דם נקי בקרב ארצך אשר ד' אלוקיך נותן לך נחלה והיה עליך דמים"
המחוייבות של ראשי הציבור גבוהה משל הפרט. בפרשה הקודמת אנו קוראים את ההדגשה "והיה עליך דמים" - אי הכנת תשתית מתאימה לעוברי דרכים מחייבת את הממונים על כך .
"תניא יוצאין לקווץ (לפנות קוצים) את הדרכים ולתקן את הרחובות ואת האסטרטאות (אוטוסטרדות - דרכים ראשיות)... ומנין שאם לא יצאו ועשו כל אלו, שכל דמים שנשפכו שם, מעלה עליהם הכתוב כאילו הם שפכום?! תלמוד לומר: "והיה עליך דמים". (מועד קטן דף ה', א') מפורש בדברי רבותינו על סמך פסוקים אלו המחויבות הבלתי ניתנת לערעור של ראשי הקהל הממונים על הכבישים הדרכים והמדרכות למנוע כל מכשול מהסובבים במקומות אלו. והכל כדי לבנות מערכת חיים בריאה שבה לא יגרמו נזקים אף לא עקיפים לאף אזרח. על סמך מחוייבות זו, יכולים אנו בהמשך הפרקים לחייב גם את האדם הפרטי לעשות כל שביכולתו על מנת שלא יגרם נזק ע"י רכושו.
בריאות חברתית היא חלק מתהליך התשובה אותו אנו מצווים לממש בימים אלו: תשובה לבריאות חברתית, ממילא לדרך חיים בריאה שהיא הטבת האדם לזולתו, ראיית הנולד תוך מחשבה רחבה לנזק הן גשמי ומעל זה רוחני - ערכי שיכול להיווצר, שמירת חייו לבל יפגע ואפילו שלא בכוונה, היא חובתנו תמיד ובפרט לאחר שקוראים פרשה זו ובחודש זה.
הכותב הוא ר"מ במדרשת מכון טל - שלוחת הבנות של מכון לב