כי יִקָּרֵא

בפרשת השבוע אנו קוראים על אחת מן המצוות המופלאות בהרבה מובנים של התורה - מצוות שילוח הקן. התורה אומרת: "כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או ביצים והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען יטב לך והארכת ימים".
המפרשים מכל הסוגים האריכו לדבר הרבה על משמעותה של המצווה הזו וטעמה. אך אני רוצה להתעכב על הפסוק הפותח את המצוה ולא על המצווה עצמה. התורה מאריכה מאוד בתיאור הסיטואציה המחייבת את המצווה. התורה מקדישה יותר מ50% מן המילים לתיאור המצב ורק אחר כך מגיעה למצווה עצמה. כל אחד מאיתנו יכול לקחת לעצמו תרגיל ולנסות לנסח את 21 המילים הראשונות של הפסוק בצורה קצת יותר תמציתית, נראה שזה לא כל כך קשה. הרמב"ם בספר המצוות, למשל, מנסח מצווה זו כך: "שהזהירנו מקחת קן הצפור בכללו בעת הצידה האם והבנים", תשע מלים הספיקו לו כדי להסביר את הסיטואציה והמצווה. הניסוח של התורה לעומתו דומה לסיפור מתח שבו הסופר מאריך מאוד בתיאור הנופים עד שכבר נמאס לקורא והוא מחפש את העלילה. מהי הסיבה לכך ?
התורה מעונינת ליצור אצלנו את התחושה שהמקרה המדובר כאן אינו שייך למצוות מאורגנות אלא הוא קורה בדרך מקרה. המדובר הוא במצווה שאדם עושה אותה לא בזמן מיוחד למצוות אלא כאשר הוא הולך בדרך ונתקל במקרה בקן של ציפור. מה צריך להכין למצווה הזו ? כלום ! זו מצווה שנקראת לפניך ללא הכנה מוקדמת, ואתה צריך להתמודד עם המצב ולקיים אותה על הצד הטוב ביותר.
התורה רוצה להדגיש לנו במצווה הזו שלהיות יהודי אינו עניין של כמה דקות או שעות ביום. אינני מתנהג כיהודי רק כאשר אני מגיע לבית הכנסת אלא גם בבית, לא רק ביום שאני מתחתן אלא גם בכל חיי הנישואין עצמם, לא רק בטקס בר המצווה אלא בכל רגע ורגע בחיי. יכול אדם ללכת בדרך ולהיות שקוע בעסק מסויים ופתאום צצה לו מצווה מסויימת בלי הכנה מוקדמת ובלי שמשהו יקרא לו לעשות מצווה. המצוות סובבות אותנו על כל צעד ושעל ואין אנו צריכים כל הזמן לחפש אותן במקומות אחרים, הן נמצאות כאן ממש לידנו.
באחד מספרי הילדים של אמונה אלון, מופיע סיפור נחמד על ילדה שרצתה לקיים את המצווה החשובה של גמילות חסדים. היא לקחה אוכל ויצאה לחפש אנשים רעבים כדי לתת להם משהו לאכול. לפני שיצאה ביקשה ממנה אחותה הקטנה לקרוא לה סיפור. "אל תפריעי לי בבקשה" היא אמרה "אני עסוקה בלחפש מצוות גמילות חסד !". לאחר שלא מצאה אף רעב ברחוב, חזרה הביתה כדי לקחת בגדים לאנשים שקר להם. ושוב ביקשה ממנה אחותה לספר לה סיפור ושוב אמרה לה: "כבר אמרתי לך אני עסוקה בלחפש מצוות גמילות חסד". לאחר שלא מצאה גם אנשים שקר להם חזרה שוב הביתה ורצתה לקחת כסף לאנשים עניים, אך אז לאחר ששמעה שוב את אחותה מבקשת סיפור, הבינה שאולי היא יכולה לספר לאחותה סיפור ואין זה חסד פחות גדול מלחפש אנשים אחרים.
מה שהבינה הילדה לבסוף צריך כל אחד ואחד מאיתנו להבין גם כן. המצוות אינן דברים רחוקים מאיתנו ואנו יכולים לקיים מצוות על גבי מצוות על כל צעד ושעל, רק צריך להיות מודע לכך שאין אנו יהודים רק בבית הכנסת אנחנו יהודים של 24 שעות ביממה.

‏