כל יצור חי שואף לדרור. ישנם בעלי חיים שמגיבים לשבי בצורה שלילית, וכמובן האדם שואף לעצמאות וליכולת לפעול ללא הגבלות. עצם קיומם של כל האמצעים הדרושים לאדם אינו מספיק; הנפש שלו כמהה לחופש, לפריצת כל המגבלות.
אך כאן טמון הפרדוקס של החירות. אם נגדיר חירות כמצב שבו לאדם מותר לעשות כל מה שברצונו, החברה תעמוד בפני כאוס. החופש המוחלט, המעניק עצמאות לכולם, עלול לעודד אנרכיה ולערער את יסודות החברה כולה.
פרשת השבוע - פרשת כי תבוא
חירות אינה כאוס. חירות היא היכולת לפעול לפי כללים מוגדרים. כללים אלו, שמגבילים לכאורה את הבחירה הקטנה, משחררים את רוחו של האדם ומאפשרים לו להתפתח בתוך גבולות שמגנים עליו מהסכנות שמביאה עמה תחושת חופש בלתי מוגבלת. מטרתו של החוק היא להגביל, והגבלה זו, באופן פרדוקסלי, היא שמביאה את השחרור האמיתי.
רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד בדור גירוש, מבטא עיקרון זה בפרשנותו לפרשת השבוע. הוא טוען שהחוקים שנוסחו בעת כניסת בני ישראל לארץ המובטחת, נועדו להעניק חירות רבה יותר, ולא להגביל. במיוחד בתחום המנהיגות, הדבר ברור: מנהיג, אדם שברשותו יותר כוחות וסמכויות, נתפס כחופשי יותר. אולם דווקא התפקיד מחייב שורה של הגבלות. מה שנדרש ממנהיג הוא רב יותר מהדרישות המוטלות על האזרח הפשוט.
הדבר נכון גם בעולם העסקים ובניהול חברה. ככל שהאדם בעמדת מנהיגות בכירה יותר, כך גדלות חובותיו והמחויבויות המוטלות עליו. מצד אחד, הוא חופשי לפעול, להוציא לפועל את חזונו, ומצד שני, הוא מחויב להשקעה רבה יותר ולרמה אתית גבוהה יותר.
פרשת השבוע - פרשת כי תבוא
למרות זאת, בסופו של דבר, החירות שלו עמוקה יותר. בארה"ב, ולאחרונה גם בישראל, קיימת מגמה של מתן חופשה בלתי מוגבלת לעובדים, מתוך אמון שהם ינהגו באחריות. רוב העובדים מנצלים פחות את החופשה, מה שמוכיח שהגבלה עצמית מאפשרת חירות אמיתית.
היכולת להטיל על עצמנו מגבלות היא זו שמביאה לשחרור האמיתי, ומאפשרת לנו לפרוץ קדימה ולהגשים את עצמנו.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Pery ומחבר הספר "אבות הניהול"