";ולָֽקַחְתָּ֞ מֵֽרֵאשִׁ֣ית כָּל־פְּרִ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר ה" אֱ-לֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא
וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ ה' אֱ-לֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם"
יש שטוענים שכל ההבדל בין מנהל טוב למנהל מצוין הוא ענווה והבנת המציאות. שתי
תכונות חשובות מאוד, במיוחד ברגעי הצלחה ושיא. אז האדם עלול לחשוב לעצמו – ויש לו
סיבה מצוינת לחשוב כך – ש"וואו, אני באמת שווה משהו. עשיתי משהו בחיים. יש לי מגע
קסם. אני פשוט אדם מוצלח". אני חושב שלא. לתפוס כך את המציאות זה גרוע, וזה הרסני.
ענווה אמתית היא לא התכחשות למציאות, אלא בדיוק להפך, ראייה מפוכחת של המציאות
חשוב להבחין בין היכולת שלנו לתת אמון באינסטינקטים ובכישורים שלנו, שזה דבר נהדר,
לבין היכולת לנכס את ההצלחה שלנו אך ורק לכישורים שלנו. ענווה אמיתית היא לא התכחשות למציאות, אלא בדיוק להפך, ראייה מפוכחת של המציאות. ואת העיקרון הזה מלמד אותנו רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד שבדור הגירוש, בדיוק בפרשת השבוע המתארת את אחת המצוות היותר יפות בחייו של החקלאי – והיהודי. מצוות הבאת ביכורים.
זהו רגע דרמטי, עונה שלמה של למידה, עמל, השקעה, תחכום, תכנון, יוזמה ופיתוח מניבים סופסוף את הפרי הראשון, הלקוח הראשון, הסליקה הראשונה. וואו איזו התרגשות שיא! ברגע הזה, מלמד התורה, קח את הפרי הראשון, תעלה איתו לירושלים, ותגיד תודה למי שסייע לך להגיע לרגע הזה.
מה חשוב יותר, מצוות "ואהבת לרעך כמוך" או הקרבת הקורבן?
תזכור, הכל מגיע מלמעלה. כולל הקרקעות והנדל"ן ההזדמנויות העסקיות ואפילו היכולת שלך לנתח אותן. תזכור להגיד תודה על החלקים הכי לא-מובנים מאליהם. תגיד תודה על כך שיש לך בכלל מדינה. סבא שלך נולד במצרים, או עיראק, או פולין או מרוקו. סבא שלו – יעקב – נולד אי שם בארם נהריים, והחותן שלו כמעט רצח אותו.
העובדה שאתה פה היא בכלל נס. העובדה שאתה גם יזם שעושה כסף, היא הצלחה בתוך
נס. ברגע המקסים הזה של ההצלחה, תראה את התמונה המלאה, ותגיד תודה לכל מי שיש לו
חלק בתהליך הזה.
יש דיון שלם בגמרא מה חשוב יותר, מצוות "ואהבת לרעך כמוך" או הקרבת הקורבן. כמובן
ששניהם חשובים וההכרעה והדיון עליהם חשובים, אבל מה שמעניין יותר זו העובדה שהקורבן משול לאמירת תודה, זו לא הכרה רק במה שהיה אחורה, זו בעיקר היכולת להודות כל יום ובעיקר להעריך ולדעת לעשות את זה בהתמדה. כאן המבחן האמיתי.
כמנהלים אנו בהחלט חווים הצלחות והרבה מהן – אנו יכולים לנכס לעצמינו ביושר. אבל דבר
אחד חשוב לזכור גם ברגעים האלה: יש מי שבזכותו ההצלחות שלנו הגיעו. חשוב לזכור ולהוקיר תודה לאלו שבזכותם הגענו לאן שהגענו ולעשות זאת תמיד, זו הערובה להצלחה הבאה שלנו.
הכותב הוא יזם ומשקיע, מנכ"ל Periapt ומחבר הספר "אבות הניהול"