כבר עברנו ימים קשים מאלה

עם הכניסה לארץ נצטוו ישראל להביא את כל הטוב אשר גמל ד' לבית המקדש, לענות ולומר כי באו אל הארץ אשר נתן להם, ולהודות לריבונו של עולם על המהלך ההיסטורי מימי ארמי אובד אבי ועד הבאת הפרי. הכרת טוב זו היא חלק מהיחס העמוק בין ישראל לאביהם שבשמיים. פעמים שהקשר נוצר עקב מצוקה, בה פונה האדם לאלוקיו ומבקש ממנו כי יושיע אותו מצרתו. פעמים פורש האדם בפני אלוקיו את שמחתו, ומכתיר את הקב"ה על הטוב. אין הוא נותר כפוי טובה, ואין הוא מיחס את ההצלחה לכשרונו, כי אם פונה בחדווה כלפי שמיא ומניף את הטנא למקור הברכות כולן. מקרא ביכורים מלמד על החשיבות המרובה של המבט ההיסטורי הכללי. כדי להודות ולשבח יש צורך להגביה עוף. פעמים שהמציאות בעייתית, ואינה מאפשרת להרים את העיניים. הצרות גוברות, העונה החקלאית לא הייתה מוצלחת, אויבי ישראל הצליחו לפגוע בעם ישראל בארצו, רעב ובצורת מלכו בכיפה. באווירה זו קשה לפנות לריבונו של עולם ולהודות לו.
פרשת מקרא ביכורים מלמדת על הדרך להתעלות מעל נפתולי המציאות. כשתופש האדם את מציאותו כחלק מהמהלך הכולל, ומביט על מעמדו לאור הדרך הארוכה שעבר, הוא מכניס את הכל לפרופורציות הנכונות, ובזכות זו הוא מסוגל להכיר בטובה ולהסתכל במבט אופטימי וטוב על המציאות.
כמה זקוקים אנו כיום למקרא ביכורים זה. אף עלינו עוברת שנה מהקשות שידענו. פעמים דומה כי שבנו לימי המאורעות ולמציאות בה אין עוד בנו כח כמו לפני הקמת המדינה. מדינתנו עושה עצמה לבוז ומאפשרת ירי על אזרחיה בלי להרעיד ארץ. אנו עצמנו מתקשים לראות את האור בקצה המנהרה, ולעתים נופלים בבור דברי הייאוש והמשבר.
ימים אלה מחייבים הסתכלות רחבה יותר ותזכורת מתמדת על כל מה שעברנו. מי שחי בתודעה מתמדת של ימי הגלות הארוכים של גירוש ספרד והשואה, של מציאותנו כעלה נידף בגויים בהם לא מצאנו מנוח ושל התבוללותנו בין האומות, מביט בעין אחרת על המציאות. לא זו בלבד שהוא שואב עידוד מההשוואה האמיתית בין ימים קודמים לימים אלה, עוד הוא מסוגל אף להודות ולהלל על המציאות בה אנו שרויים, שכן טובה היא לעין ערוך מימים קודמים. מקרא ביכורים זה שלנו אינו יכול להתעלם מהיתומים והאלמנות, מההורים השכולים 9 והבעלים הגלמודים, ומהפצועים הנושאים על בשרם את כאב הפיגוע זמן מרובה. הוא מבקש להתרומם יחד עם כל אלה ליכולת לראות את הדברים מבעד לעננים, ולהיות מסוגל גם לומר תודה לריבונו של עולם על שזיכנו לחיות בתקופה מיוחדת זו. מבט זה הוא המבט האמוני הראוי, והוא גם מעניק כוחות להמשיך בבניין וביצירה, ולהאדיר את הסולידריות עם כל אלה הנושאים על כתפיהם את עול העתיד. נבוא נא לריבונו של עולם, נבער את מעשרותינו ונביא אותם למקום הראוי, ונבקש ממנו: "השקיפה ממעון קדשך מן השמיים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו".