עם ישראל עומד רגע לפני הכניסה לארץ ישראל. ובארץ מחכה לו שליחות גדולה, לבנות מדינה מוסרית, ערכית וחזקה. שליחות זו ממלאת שמחה, כי יש מטרה ומשמעות לכל העמל ויש בשביל מה להשקיע. ולא בכדי אומר "אור החיים" הקדוש שמילת הפתיחה של הפרשה אינה מקרית "והיה כי תבוא אל הארץ". 'והיה' - לשון שמחה - להעיר שאין לשמוח אלא בישוב הארץ.
כאשר מכירים במטרה הגדולה הזו - גם היבול החקלאי מקבל משמעות נוספת. וצרת חקלאית בפרט ושפע כלכלי בכלל הם בודאי דברים משמחים, אבל כאשר הם נעשים כחלק מעשייה לאומית, ממקום עמוק יותר - הארץ מאירה פניה לבנים הפוקדים אותה. אז, השמחה הגדולה עוד יותר.
בפרשה שלנו מוזכרת מצוות הביכורים- "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה". כאשר מתחילים הפירות לגדות, חשוב להכיר טובה ולומר תודה על השפע שקיבלנו. החקלאי צריך לקחת מהפירות הראשונים שגדלו בקרקע שלו ולהביא אותם אל הבית המקדש, ושם לומר תפילה המבטאת אמירת תודה ושמחה: "הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'". כך נוצר חיבור בין העשייה האישית שלו אל המקום שמאחד סביבו את כל עם ישראל.
היינו מצפים שמביא הביכורים יבטא את שמחתו והודאתו על הפירות שקיבל בלבד. אבל למרבה הפלא, הוא מזכיר כמה דברים נוספים, לא רלוונטיים לכאורה, מההיסטוריה של עם ישראל:"אֲרַמִּי א ׂבֵד אָבִי" - יעקוב אבינו נרדף על ידי לבן הארמי, "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה"- עם ישראל שועבד במצרים, אך אלוקים הוציא אותנו משם - "וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרִים בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְר ֹעַ נְטוּיָה".
מדוע חשוב שמביא הביכורים יזכיר את ההיסטוריה? אשר כל היבול החקלאי שגידלנו במשך השנה פורח, הרגשת השמחה ממלאת את לבנו. חשוב שלא רק נשמח על מה שיש בהווה , אלא גם נזכור את העבר והעתיד. עלינו לזכור שאנו חלק משרשרת שמתחילה בעבר, אז קיבלנו כעם את השליחות, וכך גם בחיינו בהווה אנו מכוונים למלא את התפקיד האישי שלנו כחלק מהעם. העשייה הפרטית שלנו אנו מתאמצים לתרום את חלקנו בבניית הבית הלאומי. איננו מסתפקים בהכרת טובה על השפע הכלכלי שאנו מקבלים, אלא זוכרים את התפקיד והשליחות שלנו ובכך מעצימים את שמחתנו ומזכירים לכל החפצים ברעתנו, שבעצם רוצים לגדוע את השליחות, את המסר הערכי והמוסרי שלנו. "ארמי אובד אבי" זו תופעה היסטורית כאז - כן עתה! תמיד קמים גויים שכל מטרתם לאבד שם ישראל. הפירות הצומחים, ואחיזתנו האיתנה בארץ הם התשובה האמיתית לחפצי רעתנו.
עם ישראל התחיל את דרכו הרבה לפני חזון המדינה של הרצל ומייסדי הציונות היקרים. ההיסטוריה שלנו היא בת אלפי שנים, כאשר עוד בראשיתה קיבלנו על עצמנו תפקיד המלווה אותנו עד ימינו אלה.
בשנים הללו, לאחר אלפיים שנות גלות, אנו חוזרים וחיים במדינה משלנו וקוצרים את הפירות הנפלאים של החקלאות, הכלכלה והטכנולוגיה. עלינו לזכור מהיכן הגענו לכאן ולשם מה. ככל שנזכור ונאמין באתוס הציוני שמכוחו אנו כאן, נתמלא כוחות להתגייס למשימה ולבנות את המדינה שתהא מגדלור של מוסר וערכים לחופי העולם כולו.