בפרשתנו, פרשת יתרו, עם ישראל קיבלו תורה והמצווה הראשונה שנצטוו בעשרת הדיברות היא הידיעה שיש בורא. בדורנו ישנה תפיסה מובלעת בציבור שבעוד ישנן עובדות חלוטות והן לב המחקר והידע המדעי, הרי שתפיסות דתיות או רוחניות, למשל קיום הנשמה או כוח עליון, הן דבר שאינו ניתן לבחינה באמצעות השכל או הלוגיקה, אלא הן עניין לאמונה סוביקטיבית בבחינת "על טעם וריח אין מה להתווכח".
אולם, אם נשים לב להלכה הראשונה בספרו של הרמב"ם, הרציונאליסט הגדול, "היד החזקה", נראה כי כתוב שם "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל נמצא. וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו". הרמב"ם לא דיבר על "אמונה" אלא על ידיעה. ולא סתם ידיעה אלא ידיעה שהיא "יסוד היסודות ועמוד החכמות", כלומר זו הידיעה המדעית הכי בסיסית, ואת כל המדע צריך לבסס עליה. זה לא "עוד פרט מדעי" אלא "אושיות המדע".
אמונה כידיעה רציונלית ולא כתחושת בטן
כאן הקורא המודרני יכול להרים גבה ולשאול "אם זה יסוד היסודות ועמוד החכמות איך המדע מסתדר מצוין בלי התייחסות לשאלה הזו?". התשובה היא שהמדע המודרני עוסק בעיקר במה שניתן לתפוס בחושים ולכמת באופן אמפירי. אין לו כלים, וממילא הוא נמנע, מלחקור דברים שבלתי ניתן לתפוס אותם או את תוצאותיהם בחושים. הבעיה מתחילה כאשר נוצרת בציבור קפיצה לוגית בין "המדע אינו בעל כלים לעסוק בשאלה הזו" לבין "המדע סובר שאין כוח כזה".
ניקח למשל את נושא התודעה. נהוג לבחון תודעה במובן הפונקציונאלי שלה- אם ניתן קלט פנימי או חיצוני מסוים מה תהיה התגובה הניתנת לצפייה ומדידה, בין אם מדובר בתגובה חיצונית של האדם, במדידת פעילות של אזורים שונים במוח או בדיווח של האדם על החוויה שלו. אולם דבר אחד בלתי ניתן למדידה- מה שאני קורא לו "התודעה הסוביקטיבית".
מהי "התודעה הסוביקטיבית"? בסופו של דבר יש מישהו שחש סוביקטיבית את התחושות (כאב, עונג, חום, קור וכו)' וש"שומע את המחשבות" של עצמו. המדע מסביר היטב את המנגנון המוחי והפסיולוגי והפסיכולוגי, אבל לא איך נוצר אותו הסוביקט שחש את זה.
אני זוכר שטענתי את הטענה הזו לפני עשור וחצי. לא תמיד הבינו כולם מה הכוונה. בשנים האחרונות התפתחה מאוד הבינה המלאכותית ויהיה יותר קל להסביר. בעבר היה מקובל "מבחן טיורינג" שטען שאם בינה מלאכותית תגיע למצב שבו אם חוקר מקיים דיאלוג כתוב בשפה טבעית עם אדם ועם בינה מלאכותית, והוא לא ידע להבדיל מי מהם האדם ומי המחשב, הרי שניתן לומר
שלמחשב יש אינטיליגנציה. אמנם כנראה אין עדיין בינה מלאכותית שהגיעה לרמה הזו, אבל בהחלט סביר מאוד שבשנים הקרובות תהיה. כשזה יקרה יהיה אפשר לומר שהתפוקות של האינטיליגנציה הממוחשבת אינן נופלות משל זו האנושית, אבל אי אפשר יהיה לומר שהמחשב באמת "חושב". כלומר- הוא עדיין בסך הכל מכונה פיזית, רק שהיא כ"כ מורכבת באופן שהיא יכולה ללמוד ולשנות את התוכנה שלה על ידי הלמידה מהעבר, בדומה לאדם. אבל אין לו מודעות. אין סוביקט מסוים ש"מרגיש" או "חושב" במובן הסוביקטיבי.
אם אדם היה באמת רק ביולוגיה מורכבת, הכיצד הוא חש באופן סוביקטיבי? מניין מולקלות שהיו חסרות תחושה סוביקטיבית פתאום יצרו כזו? הרי הבינה המלאכותית מדגימה לנו שדומם שהוא יותר מורכב בתגובותיו לא משתנה ל"חי" אלא מקסימום ל"דומם שיוצר אשליה של חי". אבל אנחנו יודעים, לפחות לגבי עצמנו, שאנחנו מרגישים סוביקטיבית.
לדעתי די בטיעון זה כדי להוכיח שאדם מורכב גם מאלמנט רוחני\נשמתי\תודעתי ואינו רק כימיה וביולוגיה משוכללת. אולם גם הפיסיקה המודרנית התחילה ללכת בכיוון הזה, לפחות כשהשערה.
כשהמדידה יוצרת מציאות ולא רק מתארת אותה
עקב ממצאים לא עקביים בחקר הפיסיקה הקוונטית, עוד בשנות העשרים של המאה הקודמת התפתחה "פרשנות קופנהגן" הגורסת שלפני שהתבצעה מדידה מסוימת של גדלים פיסיקליים הם לא קיימים באופן מוחלט אלא כהסתברויות, וברגע שהתבצעה מדידה נקבעה התוצאה הפיזית הסופית. לא נרחיב על הנושא במאמר, אבל נציין שזו הפרשנות הכי נפוצה היום בפיסיקה קוונטית.
נשים לב- התפיסה הכי נפוצה היום בפיסיקה מאמינה שהתוצאות האמפיריות עצמן אינן מוחלטות אלא נקבעות כתוצאה מעצם המדידה, בעוד היינו נוטים לחשוב שהמדידה היא רק דבר פסיבי שמשקף מציאות ולא משנה אותה.
אי אפשר שלא להיזכר במאמר חז"ל שהיה נשמע תמוה מאות שנים (תענית ח' ע"ב) "ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר 'יצו ה' אתך את הברכה באסמיך.' תנא דבי ר' ישמעאל אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו שנאמר 'יצו ה' אתך את הברכה באסמיך'. תנו רבנן הנכנס למוד את גרנו אומר 'יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו.' התחיל למוד אומר 'ברוך השולח ברכה בכרי הזה.' מדד ואח"כ בירך הרי זו תפלת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין".
במשך מאות בשנים דברי חז"ל אלו נשמעו כביכול תמוהים מאוד. כל אדם סביר חשב לעצמו- הבא למוד את גרנו הרי יש כבר כמות מוחלטת של יבול אצלו, אלא שרק הוא לא יודע עדיין מהי, ואם כן מה יועיל להתפלל? והנה בא המדע המודרני, המדענים הבכירים בעולם, וטוענים אותו דבר בדיוק- שלפני המדידה אין גודל פיסיקלי חלוט, ולאחריה יש