"חזור בך בן אדם... כי מחר תתחרט מאשר היום תשחק, וימי הנעורים חיש יעבורו והעולם כים זועף, וזה כל פרי החיים להתענג על עמל התורה, עמל שיש לו יתרון לנצח" (חזון איש, אגרות א, ח). דברים אלו של החזון איש מהווים פתח להבנת המהפכה של פרשת יתרו: המעבר מהים אל ההר.
בפרשת יתרו, "ה' מסיני בא". חז"ל מתארים את המעמד כחתונה נצחית: "וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹקִים מִן הַמַּחֲנֶה" -השכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה. הכתובה שניתנה שם, התורה, אינה ספר חוקים אנושי המשתנה עם "תיקונים לחוק" בכל דור; היא מוסר אלוקי איתן שאינו משתנה, המעניק לאדם נקודת אחיזה נצחית.
המים כסמל לתאווה ולחומריות
העולם הזה דומה לים, והעולם הבא דומה ליבשה (קהלת רבה א, לד). בים, ללא עוגן, הספינה עלולה להישבר. הרב חיים ויטאל בספרו "שערי קדושה" מסביר כי יסוד המים שבנפש הוא המקור לתאוות התענוגים, לחמדה ולקנאה. המים מצמיחים תענוג, אך הם גם עלולים לשטוף את האדם ולאבד אותו, כפי שקרה בדור המבול ובטביעת המצרים בים סוף.
משה רבינו, "מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ", הוא המודל לאדם המורם מן החומר. עם ישראל יוצא מהמצריות הטובעת בים, ונפרד מהתפיסה של רדיפת התענוגים, כדי להגיע אל "המים שאין להם סוף" - התורה הקדושה המחזירה למוטב.
סוד חוט השדרה של ה"צחנתא"
בגמרא במסכת עבודה זרה (לט.) מובא דיון על דגים טהורים וטמאים בנהר "ביב". הגמרא מסבירה שדג טמא אינו מסוגל לשרוד בנהר שמימיו רודפים או מלוחים משלוש סיבות: אין לו חוט שדרה, אין לו קשקשים, והטיט שבקרקעית לא מגדל אותו.
זהו המשל המושלם לאדם בעולם הזה. העולם הוא ים סוער המבקש להטביענו. אדם ללא חוט שדרה רוחני- ללא עקרונות מוצקים ותורה שמייצבת אותו- עלול להיסחף אחר "אידאלים" זרים המשתנים לפי האופנה החולפת. העבודה הזרה מציעה לאדם לחיות ללא "מרות", ללא חוט שדרה, באווירה של "היום עשה כך ומחר אחרת".
התורה מעניקה לאדם 613 חוטים של קדושה, המשתלבים לחוט שדרה איתן. זהו המבנה הפנימי המאפשר לנשמה לעמוד זקופה גם כשהרוחות סוערות. הקשקשים הם ה"שריון" המגן עלינו מפני חדירת ערכים זרים שאינם הולמים את זהותנו, והיעדר ה"טינא" (הטיט) מבטיח שהצמיחה שלנו תהיה ממקור נקי וטהור ולא מתוך רדיפת חומריות נמוכה.
הניסיון בנהר
גם אברהם ויצחק בדרכם לעקידה עמדו במבחן המים. המדרש מספר שהשטן הפך עצמו לנהר גדול שהגיע עד צווארם. אברהם זעק: "באו מים עד נפש... אם אני או יצחק בני טובע, מי יקיים מאמרך?". השטן ניסה להשאירם ב"אווירת המים"- עולם התענוגות חסר המרות, ולמנוע מהם להתמסר למוסר הנצחי של האל האחד. אך אברהם, בעל חוט השדרה האמוני, לא נרתע.
"ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי", שואל ריש לקיש בגמרא בשבת פח: מדוע יש אות ה' יתירה ביום שישי לעומת שאר הימים? ומסביר שהעולם חיכה בציפייה דרוכה ליום השישי בסיוון הגדול והנורא, יום מעמד הר סיני, שבו עם ישראל עומד לקבל את התורה. כי אם ישראל לא יקבלו את התורה, איזו משמעות תהיה לעולם שנברא מתוך הסתכלות בתורה (כדברי הזוהר: הסתכל באורייתא וברא עלמא").
התורה מלמדת אותנו שיש אלוקים בטבע (בגימטריה זהה). אנו לא בורחים מהעולם, אלא מנווטים את הטבע על פי חותמו של הבורא- האמת. עם התורה כחוט שדרה, אנו יכולים לחיות בתוך הים הזועף מבלי לטבוע, להפוך את המים למקור של חיים, ולצעוד בבטחה לעבר היבשה הנצחית.
הכותב הינו רב קהילה, מחנך ומשורר.