איך קרה שאשה מדיינית, בתו של כהן מדיין, שפגשה איש מצרי, הפכה להיות אשתו של איש האלהים? רמזים לסיפורם העלום של משה וציפורה חוזר אלינו עם הפתיח של פרשתנו, כשיתרו מגיע יחד עם ציפורה והבנים עד הר האלוהים.
אנחנו זוכרים את פגישתם הראשונה של ציפורה ויתרו
יום אחד, בנותיו של יתרו חוזרות הביתה עם הצאן מוקדם מהרגיל. לשאלתו של אביהן, מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם? הן מספרות לו שאיש מצרי הציל אותן מיד הרועים. יתרו תוהה: וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם! (שמות ב:יח-יט). יתכן שיתרו באמת היה אותו האב החייכן ונעים ההליכות, המכניס אורחים ודואג לבתו וחתנו, אך המדרש מספר שבהתחלה יתרו לא היה כל כך נחמד, ואפילו כלא את משה, העבריין הנמלט מהאימפריה השכנה, במטרה להסגיר אותו לשלטון ואולי בתקווה אף לזכות בפרס.
ציפורה היתה זו ששמרה עליו בסוד, דאגה לו והביאה לו אוכל. לאחר עשר שנים, אמרה לאביה שאף אחד כבר לא מחפש אחר האיש ההוא ולכן אפשר לשלוח אותו מביתם "ונראה אם מת ואם חי הוא". אביה התפלא שהאסיר עדיין חי, אך היא אמרה, "הלא שמעת [אבי] כי אלהי העברים גדול ונורא הוא ומפליא להם בכל עת'"… (ילקוט שמעוני, שמות רמז קסח).
ע"פ מדרש נוסף, יתרו אמר שיקראו למשה ויאכל לחם, "ואין אכילת לחם האמור כאן אלא אשה… ומיד רצ(ת)ה צפורה אחריו כצפור והביאה אותו, ולמה נקרא שמה צפורה? שטיהרה הבית כצפור, שהיתה זריזה ומהירה באהבתה את משה" (שמות רבה).
הכלי יקר מאיר לנו על הפתיח לפרשת יתרו: "וַיִּקַּ֗ח יִתְרוֹ֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֶת־צִפֹּרָ֖ה אֵ֣שֶׁת מֹשֶׁ֑ה אַחַ֖ר שִׁלּוּחֶֽיהָ" (שמות יח,ב) ש"לא בחנם פירש הכתוב שם אשתו ושמות בניו, וזה כי אמר לו יתרו, צא בגין אשתך צפורה כי כצפור נודד מקנו כן איש נודד ממקומו, ובא להזכירו צער אשתו כל זמן היותה נודדת מביתה… ובא להזכיר צער בנים שאינן מסובים על שלחן אביהם כי גרים המה, ואמר לו אתה ידעת את נפש הגר כי גר היית גם אתה". ורצה אליו לספר לו על צערה וסבלה, ולהזכיר לו שיכבד אותה ויצא אליה".
הדגש על שמה של ציפורה ביחס למשה, והרעיון שציפורה טיהרה את הבית מתחבר להקשר נוסף, והוא לטקס טהרת המצורע. בטקס לוקח הכהן ציפור אחת שנשחטת בידי הכהן, וציפור שניה שנטבלת בדמה של הראשונה, אך שורדת את המאורע וחיה. למרות שהיא נראית פצועה, בסופו של הטקס היא משוחררת, כשירה לעוף וחופשיה לדרכה. הציפור הזו מדמה את המצורע, שגם הוא, לאחר החוויה הקשה שעבר, יוצא ממנה שלם בטהרתו ומוכן לחזור לחייו ולתיקונו.
האם רק מקרה הוא, שמשה הוא המצורע הראשון בתורה, ובמקרה שם אשתו הוא ציפורה?
זאת ועוד: המצורע של התורה הוא מי שיש לו קושי ביכולת הדיבור. משה מעיד על עצמו שהוא "כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן" (שמות ד,י), והמדרש מספר איך כילד, שיחק עם הכתר של פרעה ושם אותו על ראשו. פרעה נבהל מהאפשרות שיקח את שלטונו אך החכמים סביבו אמרו לו שהוא רק ילד ומשחק במה שנוצץ.
הנה, אמרו, נשים לפניו קערה עם זהב ועם גחלים אדומות, ונראה מה יבחר. משה רצה לבחור בזהב אך המלאך גבריאל דחף את ידו לקערת הגחלים. כשנכווה, שם את היד בפיו, ומאז נהיה "כבד פה וכבד לשון"... (נמצא בספר הישר ובאוצר מדרשים). זו גם הסיבה שמשה נזקק לאהרון שיהיה לו לפה בתחילת דרכו, אבל הפלא ופלא, בסוף חייו ואחרי מותו של אהרון, הוא אומר לבדו את כל ספר דברים, ספר שלם של דיבורים. איך החלים משה והתגבר על אתגר הדיבור שלו? מי עזר לו לאורך כל הדרך? הטקסט שלפנינו לא מרחיב בפרטי סיפור חיי הזוגיות שלהם, אך כנראה שלציפורה תפקיד משמעותי ביותר בכך.
הרבנית ד"ר מיכל כהנא היא מורת דרך, מלווה רוחנית, כותבת, ויותר מכל, תלמידה ומורה לתורה ותלמוד.