שלישי – בכבוד!

כידוע, לא צריך להיות משולש כדי ללמד גיאומטריה, אבל על מנת לחיות על פי התורה, כנראה שצריך להיות משולש. מה הקשר בין הסִפְרָה 3 לבין מתן תורה ואיך זה יכול להשפיע על חיינו?

חדשות כיפה אהרון דרמון 16/01/14 14:37 טו בשבט התשעד

שלישי – בכבוד!
Shutterstock, צילום: Shutterstock

מתן תורה. טוב, אתם יודעים - זה אירוע קצת "גדול" עלינו. גדול על האנושות כולה. מפגש עם בורא העולם, גילוי אור אין סוף. לא יודע מה איתכם אבל אצלי זה מעורר מימד מסוים של אִיּוּם, של משהו כל כך נשגב שזה מעורר סוג של יראה שגובלת ברתיעה. לכן חשוב לדעת גם לקרב את האירוע הקוסמי הזה לחיים שלנו (מבלי לפגוע בזכותנו להתפעל ולהשתומם לגמרי - כמובן).

התיאור עצמו של נתינת התורה מתחיל בתאריך (שמות יט, טז): "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי..." על פניו, פרט שולי למדי. אבל עיון במקורותינו מגלה עומקים לא צפויים. וכך אומרת הגמרא במסכת שבת (דף פ"ח ע"א).

ברוך המקום שנתן

תורה משולשת [תורה, נביאים, כתובים]

לעם משולש [כוהנים, לויים, ישראלים]

על ידי שלישי [משה הוא הילד השלישי אחרי אהרן ומרים]

ביום השלישי [זה הפסוק שלנו...]

בחודש השלישי [סיוון, שהוא שלישי לניסן]

אררר... אני רק שאלה: מה איכפת לנו שהסִפְרָה שלוש חוזרת על עצמה כל כך הרבה פעמים בהקשר של נתינת התורה? משולש, מרובע, מצדי מתומן - מה, אנחנו בשיעור גיאומטריה? התורה ניתנה למתמטיקאים? ובכלל, אם נשים לב לחשיבות המוענקת לספרה 3 בכלל המקורות שלנו - מה הקטע של היהדות עם הסִפְרָה שלוש?

ובכן, מן הסתם, חייב להיות קשר מהותי ולא רק נסיבתי בין הסִפְרָה 3 לבין מתן תורה.

טוב, זה אולי ישמע לכם קצת טריוויאלי אבל אי אפשר לדבר על השלוש מבלי להתייחס לקודמיו, אחת ושתיים. (תודו - לא הייתם חושבים על זה, נכון?!)

1) אחד מסמל כמובן את האחדות: הוויה שאין זולתה. אם האחד "שולט" באמת, אז אין מקום לשניים. כי 1 הוא אחד יחיד ומיוחד. המציאות של האחד היא מציאות אחידה שאין בלתה.

2) ניחשתם נכון: ברגע שהספרה שתיים מופיעה, היא מצביעה על שחרור מהעול המונוליתי של האחד. יש אלטרנטיבה, גישה אחרת, קול נוסף. אבל יחד עם ה-2, נולדת אחותה התאומה: המחלוקת. כי האחד לבד - אבל השניים רַבִים. ימין-שמאל, מעלה-מטה, אור וחושך וכן הלאה - זהו עולם הדואליות שאנו מכירים, כולו צבוע בשחור-לבן. עולם של מתח ושל וויכוח.

3) והנה הוא בא - השלוש. הופעת הספרה 3 מצביעה על לידת השילוב. לא אני, לא אתה - בוא נמצא דרך שלישית שתכלול ותתעלה על שני הצדדים. דרך שלישית שמתפשרת תוך שהיא מאפשרת את הקיום של כל הקולות גם יחד. דרך אמצעית עליה דיברו חז"ל כשאמרו (סנהדרין ה:-ז): מצווה לִבצוע. דהיינו מצווה על הדיין להציע פשרה בין המתדיינים. על פניו, זה באמת תמוה כי היינו סבורים שהתורה, האמת האלוהית והמוחלטת, לא יכולה לסבול או אפילו סולדת מדרך פשרנית! אבל שמעתם נכון: מצווה להיות פשרן, למצוא דרך שמאפשרת את השלום בין הצדדים, אפילו במחיר של הקרבת האמת והדין.

בקבלה, שלושת הסְפָרוֹת הנ"ל מקבילות לחסד, לגבורה ולתפארת. או במסורת - לאברהם, ליצחק וליעקב. מהותית, השלישי הממוצע והמכריע עולה על שני הראשונים.

כעת מובן לנו למה מתן התורה חייב להיות קשור דווקא לשלוש. כי דרכו של השלוש הוא דרכה של התורה כולה: היא מציעה לאנושות את הדרך האמצעית בין הרוח לחומר, בין הרוחני לגשמי, בין האלוהי לאנושי. בין אם זה במישור הבינאישי או במרחב הפנימי של כל אחד מאיתנו - דרך התורה היא דרך של חיבור שמאפשר התעלות מעל המתחים השונים של החיים.

הכותב הינו מאמן אישי וזוגי ליצירת שינוי משמעותי, מטפל בדמיון נובע, מרצה ומנחה סדנאות.