"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" (יט-ג), כך פונה הקדוש ברוך הוא אל משה רבינו, בצוותו אותו לדבר אל עם ישראל. חלוקה לשני דיבורים ישנה כאן. אמירה והגדה. דרשו חז"ל, אמור - בלשון רכה לנשים (מכילתא). מוסיף רש"י ומדגיש, שלנשים יאמר משה בשפה רכה. לגברים ידבר בדברים קשים, כגידים.
רבים נטו להסביר שהסיבה לצורת הדיבור השונה היא שהנטיה הרגשית אצל נשים חזקה משל הגברים, על כן יש צורך לדבר אליהן ברכות, כי דיבור קשה יגרום להן להיפגע, ולא לרצות לקבל את הדברים. ואילו הגברים יכולים לשמוע גם דיבור קשה, ועדיין לא יתרחקו.
המהר"ל מפראג רואה את הדברים באור שונה. לדעתו גדלותן של הנשים היא הגורמת לכך שהדיבור אליהן יכול להיות בלשון רכה. לשם הבנת הדברים ראוי לכותבם ממקורם.
"שכרן הרבה מאד יותר משל אנשים, ולכך מקדים הנשים תחילה, וכדאיתא בברכות: גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים וכו. האיש במה שהוא גבר איננו בעל שאנן והשקט מצד התגברותו והתפעלו, ואינו מוכן כל כך אל השאנן והמנוחה, הוא העולם הבא, שהוא המנוחה בעצמו. אבל הנשים ראויות ומוכנות לה מצד עצמן, שאינן בנות פעולה והתעוררות מצד עצם בריאתן, לפיכך גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים מצד השאנן והשלוה, כי זהו חלק הנשים, וראויות לזה ביותר. במעט הסיוע שמסייעות לתורה שכרן גדול מאד, כאשר כבר הן מוכנות אל השאנן, וכל המוכן לדבר מה בנקל ישיגו מצד תכונתו. אבל האנשים צריכים שיהיו עמלים וטורחים בתורה מבלי מנוח לילה ויום. וזהו "ותגיד לבני ישראל", דברים הקשים כגידים, הוא העמל הגדול הזה. אמנם לנשים בלשון רכה, כי אינן צריכות כל כך. ואף על פי כן הן ראויות לשכר יותר גדול עד שלזה הקדימן הכתוב".
פירוש דבריו הוא שהיות שיודעים אנו שהמצוות נועדו לשם זיכוך האדם, ובכל קיום מצוה הוא נעשה אדם שלם יותר, לכן הנשים שמטיבען קרובות אל השלמות יותר מהגברים, אינן זקוקות לכל המצוות כדי להגיע לשלמות רוחנית. על כן פטרה אותן התורה מחלק מהמצוות.
כך גם הסביר בספר ישועות יעקב (על השו"ע או"ח סי מו ס"ק ה) מדוע נשים מברכות בברכות השחר ברכה שונה מברכת הגברים. אמירתן "שעשני כרצונו", מסביר הוא, משמעה שהקדוש ברוך הוא ברא את האישה, ללא התייעצות קודמת עם המלאכים (כדוגמת "נעשה אדם" הנאמר בבריאת האדם), ובתוך דבריו מסביר את גדלותה של האישה וכותב: "איננה עלולה לחטוא כמו האדם". (ראה גם בדברי החיד"א בברכי יוסף או"ח סי רפד ד"ה ואולם).
ברוח מילותיו של המהר"ל, מרחיב הרב הירש (בפירושו לתורה ויקרא כג-מג), מדוע נשים פטורות מחובת קיום מצוות עשה התלויות בזמן, ומסביר: "שפטור נשים שהזמן גרמן איננו נובע מחשיבותן הפחותה כביכול, או מתוך שהתורה לא מצאה אותן ראויות כביכול לקיים מצוות אלה. הטעם לאי חיובן במצוות אלה הוא כפי שנראה לנו בכך, שאין התורה חושבת שנשים זקוקות למצוות אלו ולקיומן, משום שדין התורה מבוסס על העובדה שאצל הנשים קיימת חיבה יתירה והתלהבות קודש לתפקידן בעבודת הבורא, יותר מאשר אצל הגברים. הגברים שהניסיונות בחייהם מסכנים את נאמנותם לתורה, זקוקים מזמן לזמן לתזכורות מדרבנות ומזהירות, בצורת מצוות שהזמן גרמן".
פרשיות השבוע הנוגעות ליציאת מצרים מדגישות גדלות זו. שהרי הנשים היו אלו שנטלו עימן תופים ממצרים, ומביא רש"י את דברי חז"ל, שבטוחות היו שהקדוש ברוך הוא יעשה להם נס, והוציאו עימהן כלי שיר. הגברים נשברים ואומרים "ניתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר יד), הנשים אומרות "תנה לנו אחוזה" (במדבר כו). בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים (סוטה יא,ב). אנו מאמינים כי זכותן, וזכות חיזוק הבית היהודי יזכו אותנו לראות בנחמה