לפני כמה שנים, שמעתי משל מענין:
היה פעם מלך חכם אחד, שהיתה לו בת יחידה. כל בני השרים והחשובים, חיכו ליום שבו המלך יחפש לה חתן. גם המלך עצמו, דאג תמיד כיצד ימצא לה את החתן המתאים. יום אחד הודיע המלך, שהוא עומד לערוך מבחן מיוחד, ומי שיעמוד בו ימצא הראוי לבתו. אלפי בחורים מוכשרים ומוצלחים, הגיעו למקום המיועד.
המלך בנה שם מגדל מיוחד, ובו מאה קומות. הוא הודיע, שהוא עומד לערוך תחרות. מי שיצליח לטפס ולהגיע לקומה האחרונה בתוך עשר דקות ־ הוא הזוכה.
רוב הבחורים, כששמעו את הדרישה הבלתי הגיונית בעליל, התיאשו מיד. ברור שאין שום סיכוי נורמלי, לטפס מאה קומות בעשר דקות. המשימה הנדרשת אינה הגיונית לשום בן אנוש, ואין ספק שאיש לא יעמוד במשימה. רובם טענו שהמלך זקן ואינו מבין בספורט, ואינו תופס שהמשימה אותה נתן אינה אפשרית. בודאי יראה בעוד מספר ימים, שאיש לא יצליח אפילו להתקרב למשימה. כשיבין שהמבחן שקבע אינו הגיוני, יוריד את הדרישות. כדאי להמתין ולחכות לזמן זה.
היו מספר בחורים, שהעיזו והחליט לנסות. כשראו לאחר כחמש דקות, שלא עברו יותר מחמש עשרה קומות, התייאשו והפסיקו באמצע.
היה רק בחור אחד, שהחליט לנסות עד הסוף. הוא ידע והבין, שהמלך אינו איש טיפש. בודאי הוא מבין ויודע מה היכולת של בן אדם, ולא יתכן שיצוה לעשות דבר שלא ניתן לקיימו. גם אם נראה כרגע שזה בלתי אפשרי, מוכרחת להיות דרך כלשהי לבצע את המשימה בהצלחה.
הוא החל לרוץ את המדרגות. לאחר כחמש דקות, הגיע רק לקומה השבע עשרה. כמעט כבר התיאש, אבל הבין שחייבת להיות דרך להצליח.
בדקה השמונה, בשארית כוחותיו, היה רק בקומה העשרים ושמונה. דקה לפני הסוף, במאמץ אחרון, הגיע לקומה השלושים בלבד. ואז ־ אז הופתע לגלות, שכאן נגמרות המדרגות ואין יותר דרך להמשיך הלאה. יש רק מעלית. הוא נכנס למעלית, והגיע תוך עשר הדקות לקומה האחרונה.
שם חיכה לו המלך, מחייך ושמח. הרעיון היה ברור. המלך ציפה לראות, מי יבין שחייבת להיות דרך אנושית להצליח ולבצע את המשימה הלא הגיונית. מי שיבין זאת, ויעשה את המאמץ הגדול והקשה בתחילה, יקבל עזרה בלתי צפויה מהמלך לסיים את כל המשימה, בקלות ובהצלחה.
אנו יכולים להשתמש במשל זה, להבין את דברי משה לעם היהודי בפרשתנו. עלינו לזכור, שרוב עם ישראל חי במצרים, רחוק מאד מקיום תורה ומצות (ראה רש"י שמות יב, ו). במשך השבועות הראשונים לאחר יציאת מצרים, התחילו לשמוע ולקיים מספר קטן של מצות היהדות. מצות הפסח, ברית מילה, שבת, וכיו"ב. ברור שלהתחיל פתאום לקיים מצות כאלו, בלי שהורגלו וחונכו עליהם, היה להם קשה מאד. כעת הם הולכים לקבל בהר סיני, 613 מצות. הדבר היה נראה להם מפחיד מאד. מי יכול לעמוד במסגרת חיים כל כך מגבילה ומיוחדת? איך אפשר לשנות את אורח החיים בצורה קיצונית כל כך? זה בהחלט היה נראה להם, כמשימה בלתי אפשרית.
כדי להסביר זאת לעם, בא משה ואמר לעם בשם ה':
"ועתה, אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ". (שמות יט, ה)
חז"ל מסבירים את דבריו של משה (מכילתא יתרו ב', וברש"י):
"אם עתה תקבלו עליכם, יערב לכם מכאן ואילך, שכל התחלות קשות".
הקב"ה בא ואומר לעם: אמנם כעת זה נראה קשה מאד, משימה בלתי אפשרית. אולם אם תתחילו ותעשו את המאמצים הראשונים, תגלו שמערכת החיים של שמירת המצות אינה קשה כל כך. אני אעזור, ואעשה בשבילכם את רוב הדרך. תתחילו רק את שלושים הקומות הראשונות, ותגלו שאת השאר אני אעשה בשבילכם. תגלו שחיי תורה ומצות אינם רק מגבילים, אלא גם נעימים ומתוקים. אם אתם רק תפתחו פתח, אפילו דק כמחט, אני אפתח לכם פתח גדול הרבה יותר להקל עליכם להמשיך.
בדרך כלל, אחרי שממשיכים בדרך ההלכה, מגלים שהמצות מנעימות את החיים הרבה יותר ממה שמגבילות. הדבר דומה למי שמגביל עצמו שלא לעשן, או שלא לאכול משקל עודף. אמנם יש עליו הגבלות גופניות, אבל רוחו ונשמתו משוחררות הרבה יותר.
דבריו של משה, אינם מכוונים רק לדור המדבר. לכל אחד מאתנו, יש הרבה מה לשפר במצבו הרוחני. גם למי שרחוק היום מדרך ההלכה, וגם למי שבתוכה. לכל מי שחושב שההתקדמות היא משימה גדולה מדי, בא הקב"ה ואומר: אם עתה תקבלו עליכם להתקדם, באמת בהתחלה יהיה קשה. אולי גם כעת, נראה לכם כבלתי אפשרי. אבל אם תתעקשו, אני אעזור לכם להצליח. ואז גם יערב לכם בהמשך, כי תגלו שרק ההתחלות קשות.