מובא בתלמוד (קידושין לא.): שאלו לו לרב עולא: עד היכן (חייב אדם במצוות) כיבוד אב ואם? אמר להם: צאו וראו מה עשה גוי אחד באשקלון ודמא בן נתינא שמו. ביקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר... והיה מפתח (של הארגז של האבנים הטובות) מונח תחת מראשותיו של אביו (שהיה ישן) ולא ציערו (לעוררו משנתו). לשנה אחרת, נתן הקב"ה שכרו, שנולדה לו פרה אדומה בעדרו. נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם: יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנים לי, אני מבקש מכם רק את אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא.
מה הקשר בין שכר כיבוד אב ואם לבין פרה אדומה?
משיב על כך בעל חידושי הרי"ם: כשעשה דמא בן נתינא מעשה גדול זה, התעורר קטרוג בשמים, והייתה מידת הדין אומרת: גוי זה נזהר במצוות כיבוד הורים יותר מעמך ישראל. לכן סיבב הקב"ה ונתן לגוי פרה אדומה בעדרו, והביא לכך, שאותו גוי עצמו הודה בשבחם של ישראל, שאמר: "יודע אני בכם שאם אני מבקש כל ממון שבעולם אתם נותנים לי". דבר זה הוא סנגוריה גדולה על ישראל שמוכנים לשלם הרבה כסף כדי לקיים מצוות, ואפילו מצווה זו של פרה אדומה, שלכאורה אין לה טעם והגיון (על פי תפיסתנו המצומצמת), מוכנים ישראל לתת עבורה "כל ממון שבעולם".
ומפרושו של בעל חידושי הרי"ם למדים אנו עד כמה קשה היא מידת הקטגוריה ובפרט על ישראל, ולבטח על ילדי ישראל. לא לשווא הדגיש הוא את הרעיון של לימוד הזכות והסנגוריה, וגם ובפרט כאשר נראה שאין סיבה לכך, וממחשבה למעשה מוטלת עלינו החובה ללמד זכות תמידית ללמד זכות,סנגוריה חיובית על ילדנו חניכינו, וכמו שהביא הרב קוק זצ"ל מתוך אהבה גלויה ובתוכחה מוסתרת , כי רק בדרך זו נדע אל נכון לקרב את המתרחק אל תוכיות נשמתו פנימה,אל אביו שבשמים.