" זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' לאמור. דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול ". (במדבר יט' ,ב' )
מצוות פרה אדומה משמשת כאן כבנין אב לכל המצוות המוגדרות כחוקה. (כלאיים ,שעיר המשתלח וכ"ו) ,שאין להן הסבר הגיוני ,לעומת מצוות המוגדרות כמשפטים (לקט, שכחה, פאה מצות, וכ"ו ), שיש להן הסבר על בסיס אמוני, חברתי ,כלכלי וכ"ו.
העדר הסבר הגיוני לחוקת פרה אדומה מאופיין בשני היבטים : א' - הקושי במתן טעם למצווה.
ב' – סתירה במהות המצווה – אפר הפרה מטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים.
בהתייחס להיבט הראשון – הקושי במתן טעם למצוות ,ישנן שתי גישות עיקריות. הגישה הראשונה גורסת: "גזרה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה " (רש"י ) . ה' ציווה , דבר אל בני ישראל ,לאמור: אין טעם למצווה זו ואל תחפשו לה נימוק הגיוני .(אורח חיים )
הגישה השניה גורסת : למצווה זו יש טעם כמו לשאר המצוות שטעמן ברור ומובן, אלא שבמצוות המוגדרות כחוקים וביניהן מצוות פרה אדומה יש לנו מוגבלות, "מחמת קוצר שכלנו או חוסר ידיעתנו" (רמב"ם ). לטענת הרמב"ם : "וכל שנעלם ממנו טעמו מרוב החוקים, אינה אלא להרחיק מעבודה זרה " (מורה נבוכים ג', מט' ).
בהתייחס להיבט השני – סטירה במהות המצווה – אפר הפרה מטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים ,כבר אמר שלמה המלך על פי חכמי המדרש: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז' ,כג' )
בנושאים מופשטים הקשים להבנה אנו נעזרים באמצעי המחשה. חמשת החושים קשורים ישירות לניתוח המערכות שבמוח, ולכן קל לנו יותר להבין תופעות הנקלטות על ידי החושים.
בהסתמך על הנחה זו, ניתן להסביר מדוע אפר פרה אדומה מטהר טמאים ומטמא טהורים.
בייצור בשמים משתמשים בתרכיזים, אותם יש למהול בעזרת ממיסים עד לקבלת בושם בעל ריח ניחוח. ריח התרכיזים חזק מאד וגורם לגירויים בחוש הריח .כל הבאים במגע עם חומרים אלה נאלצים להתנקות בכדי להיפטר ממנו. רק לאחר הוספת ממיסים נדיפים מתאימים לכמות קטנה מתרכיזים אלה , ניתן להזות אותם על בני אדם ולהנות מריחן הנעים.
המתעסקים באפר פרה אדומה נטמאים : " וכיבס בגדיו הכהן … וטמא הכהן עד הערב . והשורף אותה יכבס בגדיו… וטמא עד הערב " ( יט' , ז-ח ). " וכיבס האוסף את אפר הפרה את בגדיו וטמא עד הערב" (יט', י'). אנשים אלה עוסקים בתרכיז – באפר פרה אדומה. טיהור הטמא למת לנפש אדם יעשה על ידי מיהול אפר פרה אדומה במים חיים במינון הנכון, "והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי…" בעזרת אזוב.
הנה כי כן ניתן להמחיש באמצעות חוש הריח את הרעיון המופשט של תהליך ההכנה וההיטהרות הקשור בפרה אדומה.
קביעת מינון רצוי ושימוש נכון ישימים גם בשאר החושים. עודף תיבול המזון גורם לטעם לוואי ולקשיי עיכול. מינון נכון של התבלינים מעדן את האוכל. היצירה המוזיקלית הערבה ביותר לאוזן תיהפך לצורמנית בעודף דציבלים. מינון נכון של העוצמה יגרום להנאה מרבית מהמנגינה.
עוצמת אור חזקה יטשטש את הנוף היפה ביותר. כמות וזוויות אור נכונות יבליטו את פרטי הנוף ויגרמו להנאת הצופה. חום גבוה של המים יגרמו לצריבה בעור בעת הרחצה. טמפרטורה מתאימה תגרום למירב ההנאה.
כפי שרואים ריכוז גבוה מדי של תכונות חיוביות פועל בצורה שלילית על החושים. כך ניתן להסביר את השפעת החשיפה לריכוז הגבוה של התכונה החיובית – טיהור טמאים על
העל חושי - על נפשם של המתעסקים בהכנת אפר הפרה האדומה.
השפעה כזאת יכולה לבוא לידי ביטוי בהרגשה של ייחודיות ,התבדלות ואולי עליונות מצד העוסקים בחומר שבקדושה נעלה ולעיני כל עם ישראל. תופעה דומה ניתן למצוא אצל בני קהת.
הם נצטוו לשאת את כלי המשכן בכתף. הכוהנים היו אחראים לכך שהם לא ייפגעו בגישתם את קודש הקודשים. (במדבר ד' ,יז' ) החשיפה לקדושה יכולה לגרום להרגשת עליונות ופגיעה בנפשם. נדב ואביהו בני אהרן לא עמדו בחשיפה לקדושה במעמד חנוכת המשכן, הקריבו אש זרה אשר לא ציווה אותם ה' ולכן נענשו במיתה. (ויקרא י', א' )
העובדה שהמתעסקים באפר הפרה האדומה היו צריכים להתרחץ ולהיות טמאים עד הערב,
החזירה אותם למציאות והשיבה להם את האיזון הנפשי.
כך ניתן להסביר את הפרדוקס הקשור באפר פרה אדומה : מטהר טמאים ומטמא טהורים.