חיי שרה: על הזהות הכפולה

מדוע חשוב כל כך לאברהם לקנות את השדה? הרי גם אם יקבל אותו במתנה, הוא יהיה שלו על פי אמות המידה המשפטיות? ד:ר משה מאיר על פרשת חיי שרה

חדשות כיפה ד"ר משה מאיר 10/11/17 15:16 כא בחשון התשעח

חיי שרה: על הזהות הכפולה
ד"ר משה מאיר, צילום: באדיבות המצולם

לאחר מות שרה, נאבק אברהם לקנות אחוזת קבר. זהו מאבק מרתק. אפשר היה לחשוב על מאבק בו הצד האחד רוצה לקנות, והצד השני לא רוצה למכור. לא רוצה למכור, כדי שלראשון לא תהיה אחוזת קבר. אבל כאן שני הצדדים רוצים שלאברהם תהיה אחוזת קבר, אלא שהאחד רוצה לתת לו אותה במתנה, והשני מתעקש לקנותה:

 

...לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי.

הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ

וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ

לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ

קְבֹר מֵתֶךָ.

 

וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ.

וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר:

אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי

נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה

קַח מִמֶּנִּי

וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה.[1]

 

מדוע חשוב כל כך לאברהם לקנות את השדה? הרי גם אם יקבל אותו במתנה, הוא יהיה שלו על פי אמות המידה המשפטיות?

נניח לרגע את השאלה הזאת, ונתבונן התבוננות כוללת בזהותו של אברהם. אברהם הולך לארץ ישראל. פרנץ רוזנצווייג, שהתבונן במקורות היהדות בעין לא ציונית, ראה בכך היגד מכונן. כך הוא כותב במאמר 'רוחה ותקופותיה של ההיסטוריה היהודית:

 

...בנוהג שבעולם, עמים משתעשעים ברעיון שהם צאצאי האדמה, בני הארץ מקדמת הימים, אוטוכתוניים. הכל חותרים להבטיח לעצמם את חזקת הקניין הבלתי מעורער בקרקע שעליו הם יושבים... מעולם לא ישב עם בארץ הזאת זולתי הוא. אין העמים נוטים לראות עצמם מהגרים, שאז נראית זכותם לקרקעם רופפת, ולפחות מפוקפקת. והרי בראשית תולדותינו שלנו עומד הצו של אבי האומה: 'לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך': אברהם הוא יליד חוץ. הוא הולך אל הארץ הזאת, אך לא על פי יצר לבו אלא על פי הדיבור האלוהי. ואין לא מאדמתה אלא אותה כברת ארץ הדרושה לו לקבורת משפחתו. הארץ עצמה מובטחת לו רק בשביל זרעו אחריו.[2]

 

את הרעיון הזה, מפתח רוזנצווייג בספרו הגדול - 'כוכב הגאולה' [הקטע קצת ארוך, אך חשוב. מי שרוצה יכול לדלג עליו]:

 

לפיכך, שלא כאגדת המוצא של שאר אומות העולם מתחילה אגדתו של עם עולם לא באוטוכוניה. רק אביו של מין האדם לוקח מן האדמה, ואף הוא בגופו בלבד; ואילו אבי האומה הוא גר שבא מרחוק, בצו האלוהי אליו, לצאת מארצו וממולדתו אל הארץ אשר יראה לו האלוהים, פותחים דברי ימיו של ישראל, כפי שמסופרים הם בכתבי הקודש. ולעם הוא נעשה, הן בדמדומי ימי קדמותו והן לימים לאורה המלא של ההיסטוריה, בגלות, תחילה במצרים, ולאחר מכן בבבל. ואילו המכורה, זו שאומה מאומות תוקעת בה את משכנה ואת מחרשתה, עד שכמעט היא שוכחת ש'היות עם' משמעה עוד משהו נוסף לישיבה על אדמתה - לעם עולם לא ניתנה מעולם מורשה במובן זה; אינו זוכה להיוושן בארץ, הוא שומר תמיד על אי תלות של אביר נוסע, ושעה שהוא משוטט במרחקים לרגל מסעיו והרפתקותיו ונושא את נפשו אל המכורה שנטשה, הוא נאמן לארצו יותר משהוא נאמן לה בזמנים שהוא יושב עליה. לפיכך לעומקו של דבר, שלו היא רק כארץ געגועיוה - כארץ הקודש. לפיכך אף בשבתו על אדמתו - שלא כשאר האומות - יעורער על זכות קנינו המלאה  במולדתו: אין הוא אלא גר ותושב בארצו; 'כי לי הארץ' אומר לו אלוהים; קדושת הארץ מפקיעה אותה מחזקתו התמימה אף בשעה שיכול הוא להחזיק בה; היא מגבירה עד אין קץ את געגועיו אל הארץ לאחר שאבדה לו, ואינה מניחה לו להתערות מעתה ואילך עד תומו בשום ארץ אחרת; היא מכריחה אותו לאצור את מלוא עוצמת רצונו להיות עם בנקודה האחת, שהיא באומות העולם רק אחת הנקודות: קרבת הדם; כאן הרצון להיות עם אינו רשאי להיאחז בכל אמצעי מת; ניתן לו להגשים עצמו רק על ידי העם עצמו בלבד; רק על ידי העם, העם הוא עם.[3]             

 

רוזנצווייג רואה את פרשתנו, כביטוי לקשר הרופף בין אברהם לארץ. רק מה שהוא קנה - אחוזת הקבר - היא שלו. לכן אברהם מתעקש לקנות, כי מתנה לא מספיקה לכונן קשר למקום. היא לכל היותר מאפשרת להשתמש בו.

ה'אוטוכוניה' - הלידה מהאדמה, הוא השקר שאפלטון חושב כי חייבים לספר אותו לשומרים [לחיילים של היום], כדי להניע אותם להקריב את נפשם למען ה'מולדת' [השם כולל את הסיפור]. כך הוא הוא כותב:

 

... ומה תחבולה נמצא לנו, כדי להכניס בראש וראשונה בלב השומרים, ואם אי אפשר, בלב שאר בני המדינה, שקר אחד שאין בו משום זיוף, מאותם השקרים המועילים, שהזכרנו קודם לכן?...

...אנסה קודם כל להכניס בלב המושלים עצמם ובלב החיילים, ולאחר מכן בלב שאר בני המדינה, שכל מה שאירע ונעשה להם באותו גידול וחינוך שחינכום - כל זה לא היה, אלא נדמה להם כך, כחיזיון שחזו בחלום, ולאמיתו של הדבר נמצאו באותו הזמן מתחת לפני הארץ, ושם נוצרו ונתגדלו, הם וכלי זינם, וכל שאר ציודם; ולאחר שהיו מותקנים בתכלית השלמות, העלתה אותם הארץ - היא אימם - מתוך מעמקיה, ולפיכך חייבים הם גם עתה לראות בארץ, שהם שוכנים בה, את אימם ומחנכתם, ולפיכך להגן עליה בעצה ובגבורה שעה שתותקף, ואל שאר אנשי המדינה חייבים הם להתייחס כאל אחיהם, שגם הם ילידי האדמה כמוהם.[4]

 

את שרוזנצווייג שולל, ואפלטון מחייב מתוך מודעות להיותו שקר, רואה הרב קוק כאונטולוגיה אמיתית:

 

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּהּ דָּבָר חִיצוֹנִי, קִנְיָן חִיצוֹנִי לָאֻמָּה, רַק בְּתוֹר אֶמְצָעִי לַמַּטָּרָה שֶׁל הַהִתְאַגְּדוּת הַכְּלָלִית וְהַחְזָקָת קִיוּמָהּ הֶחָמְרִי אוֹ אֲפִלּוּ הָרוּחָנִי. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר חַיִּים עִם הָאֻמָּה, חֲבוּקָה בִּסְגֻלוֹת פְּנִימִיּוֹת עִם מְצִיאוּתָהּ.[5]

 

זאת וואריאציה של ה'אוטוכוניה', של הקשר העמוק בין העם ובין הארץ. בהמשך, מתעמת הראי"ה עם עמדה כעמדתו של רוזנצווייג:

 

המחשבה על דבר ארץ ישראל, שהיא רק ערך חיצוני כדי העמדת אגודת האומה, אפילו כשהיא באה כדי לבצר על ידה את הרעיון היהדותי בגולה, כדי לשמור את צביונו ולאמץ את האמונה והיראה והחיזוק של המצות המעשיות בצורה הגונה, אין לה הפרי הראוי לקיום, כי היסוד הזה הוא רעוע בערך איתן הקודש של ארץ ישראל. האימוץ האמתי של רעיון היהדות בגולה בא יבא רק מצד עמק שיקועו בארץ ישראל, ומתקוות ארץ ישראל יקבל תמיד את כל תכונותיו העצמיות.

 

אני מתבונן במחלוקת הזאת, ומחפש את המקום המדויק בו אני ניצב. אינני איש סוד, ועל כן העמדה של חיבור אונטולוגי בין אנשים למקום איננה חלק מתמונתי. יחד עם זאת, אני ציוני. אני רואה את הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל כקשר הכרחי. הגלות נתפשת בעיני כאנומליה, ובחיי בארץ ישראל אני חלק מהמאמץ לתקן אותה. הקשר הזה הוא קשר עמוק, והמושג 'מולדת' הוא רווי משמעות בעולמי.

ומה הוא סיפורו של אברהם לאור תמונה זו? אברהם עולה לארץ, ומשקיע רבות בכדי להשתקע בה. לכן כל כך חשוב לו לקנות את האדמה, את אחוזת הקבר. הוא לא מסתפק במתנה. אילו היה בן הארץ, בעל אדמות שרצה גם באחוזה הזאת - אולי היה מקבל אותה כמתנה. אבל מכיוון שהוא עולה חדש, הוא זקוק לקשר שלם עם האדמה, כזה הנוצר על ידי קניין. אבל אברהם הוא איש קיומי ולא איש מיסטי. לכן בצדו של הקשר העמוק שהוא בונה עם הארץ, הוא חי את הקשר למולדת הראשונה שלו. מכאן נובעת משאלתו:

 

...שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי,

וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ

אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי

אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ.

כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ,

וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי

לְיִצְחָק.[6]

 

אברהם מעדיף את המולדת הראשונה, אנשיה נראים לו כעדיפים על פני אנשי המולדת השניה. העבד מבין זאת, ומקשה ובודק את הגבולות:

 

אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת

הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם?[7]

 

ותשובתו של אברהם:

 

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה.

ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי

וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי

וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר:

לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת,

הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ

וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם.

וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ,

וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת,

רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה.[8]

 

המטה אוזניו יבחין, תשובתו של אברהם מורכבת משתי תשובות. האחת - ביטחון כי ריבונו של עולם ימצא את האישה משם שתבוא לכאן. השניה - אם לא, הערך של לא לשוב לשם גובר על פני הערך של למצוא אישה משם. וזה סוד קיסמו של אברהם, עבורי. הוא איש מורכב, והמורכבות אפשרית רק אצל האדם הקיומי. יש לו שתי מולדות, והוא מתמודד עם היחס אל שתיהן. הוא מזכיר את אשר כתבה לימים לאה גולדברג:

 

כאן לא אשמע את קול הקוקיה
כאן לא יחבוש העץ מצנפת שלג
אבל בצל האורנים האלה 
כל ילדותי שקמה לתחיה

צלצול המחטים: היה היה 
אקרא מולדת למרחב השלג 
לקרח ירקרק כובל הפלג
ללשון השיר בארץ נכריה

אולי רק ציפורי מסע יודעות 
כשהן תלויות בין ארץ ושמים 
את זה הכאב של שתי המולדות

איתכם אני נשתלתי פעמים
איתכם אני צמחתי, ארנים
ושורשי בשני נופים שונים.

 

אברהם הוא איש שתי המולדות. לכן חשוב לו לקנות אדמה במולדת השניה. לכן חשוב לו למצוא אישה לבנו - מהמולדת הראשונה. לכן הוא אוסר על אפשרות שתשיב את בנו למולדת הראשונה.   

 

[1] בראשית כ"ג י"א - כ"ג.

[2] 'נהריים' עמ' 64-65 בתרגום העברי.

[3] 'כוכב הגאולה' עמ' 324-325 בתרגום העברי.

[4] פוליטיאה ג' עמ' 282-283 בתרגום העברי.

[5] 'אורות' 'ארץ ישראל' פרק א'.

[6] בראשית כ"ד ב' - ד'.

[7] שם ה'.

[8] שם ו' - ח'.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן