בשיעור על פרשת וישלח שהעביר בשנת 1980, הרב יוסף דב סולובייצ'יק לימד שכמו שלכל אחת מקריאות התורה של המועדים יש נושא, כך לכל אחת מפרשות התורה יש רעיון מרכזי שעומד בליבה. למשל, פרשת לך לך מתמקדת ברעיון של גיור דרך הסיפור של אברהם. הסיפורים של פרשת וישלח, לעומת זה, מלמדים על גורלם של היהודים והיחסים שלהם עם החברה האנושית הכללית (עיין ג"כ ברמב"ן בראשית לג:טו). מצינו במדרש (מדרש רבה, בראשית עח:ט"ו) כי לפני שרבי יהודה הנשיא היה נפגש עם המושל הרומאי, הוא היה קורא בפרשת וישלח כדי להסיק מסקנות איך להתנהל.
גרשון אלינסון צילום: הרב דר' כתריאל ברנדר |
ישנם שני מקרים של עימות שמופיעים בפרשת וישלח, שניהם גורליים להיסטוריה של עם ישראל ושניהם מסמלים בצורה עמוקה את האתגרים שעומדים בפנינו מצד אומות העולם. הראשון הוא המפגש הטעון בין יעקב ועשו אחרי שנים של פירוד. עשו הינו יריב ידוע עם מניעים ברורים, המסמל את אויבי עם ישראל שזהותם ברורה ושמראים את השנאה שלהם בגלוי.
העימות השני הוא המאבק של יעקב עם דמות מסתורית במהלך חציית מעבר יבוק. כשיעקב מבקש את שם ה"איש", הוא נתקל סירוב. האירוע הזה מייצג את המתקפות שבאות על עם ישראל מכיוונים לא ידועים, האויבים שלא מספקים סיבות, הצדקות או חוקיות. האלימות שלהם היא אנונימית ומניעיהם מעורפלים.
בסוף הפרשה, אנחנו מוצאים רשימה ארוכה של תולדות עשו. כאן מסופר שעשו ייסד אומה ושושלת מלכות חזקים. היורשים הביולוגים והרוחניים של עשו ימשיכו לרדוף את יעקב במשך אלפי שנים. ברוב הזמנים, עשו היה בעמדת כוח ורדה, עשק ודיכא את יעקב. כמו בפרשה, יעקב תמיד ניצל בסוף, אבל הרבה פעמים נגרם לו נזק. מיליוני יהודים ירצחו במהלך המלחמה בת אלפי השנים של עשו נגד יעקב, מגזרות רומא בימי קדם עד הטרגדיות של העידן המודרני.
הפטרה: עימות בין ישראל לעמים
ההפטרה של פרשת וישלח ממשיכה את הסיפור הארוך של שני היריבים, ומתארת קרב אחרון בו יעקב ינצח בצורה סופית. החזון הזה מוצג כמענה למציאות הקשה המתוארת בפרשה. עובדיה, ספר של פרק אחד, מוקדש כולו לנושא העימות בין ישראל לעמים, ובמיוחד אדום: "חֲזוֹן עֹבַדְיָה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לֶאֱדוֹם" (פסוק א). הפסוקים הראשונים מדברים על האשליה של חזקה ובטחון בה נמצא אדום: "זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶּלַע מְרוֹם שִׁבְתּוֹ אֹמֵר בְּלִבּוֹ מִי יוֹרִדֵנִי אָרֶץ" (פסוק ג).
ההפטרה ממשיכה להכיר בזה שאדום ושאר אומות העולם פשעו בישראל, ושהקדוש ברוך הוא ידון אותם על כך: "מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בוּשָׁה וְנִכְרַתָּ לְעוֹלָם" (פסוק י). הנביא עובדיה ממשיך ונותן תשובה ומענה לאתגרים המוצגים בפרשתנו, המתקפות הידועות והאלמוניות על עם ישראל. הוא מעודד אותנו שיום אחד עוולות ההיסטוריה יתהפכו: "כִּי קָרוֹב יוֹם ה' עַל כָּל הַגּוֹיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ" (פסוק טו). המהפך יהיה גורף והרסני: "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר" (פסוק יח).
בחזון הנביא, כנסת ישראל כבר אינה נרדפת, מדוכאת, וחסרת כוחות. במקום זה, היא עומדת זקופה, עם שליטה מלאה על כל מי שרצה להשמיד אותה: "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לה' הַמְּלוּכָה" (פסוק כא). עם דברי הנחמה האלה, ההפטרה מציירת מציאות בה ישראל תתגבר סופית על כל שונאיה.
הרב דר' כתריאל ברנדר הוא נשיא וראש מוסדות 'אור תורה סטון'.