פרשת וישלח | התשוקה של אישה ללדת עוד ילד

בשבת שעברה בילינו עם הישיבה שבעלי מלמד בה. בישיבה זו התלמידים רובם ככולם חוזרים בתשובה, גרים או בתהליך גיור. בשבת אחר הצהרים הילדים שלי, כדרכם של ילדים, התחילו לריב.
הם רבים, ואני מנסה ליישר את ההדורים, והטונים עולים. ועולים. אני מנסה להרגיע, ומוצאת את עצמי לא רגועה בכלל. אחד התלמידים עבר לידינו. "בחור" בן 83, גר צדק מאפריקה. הוא ניגש אלי ואמר בנחת: "Your children are a great blessing, you are very blessed". "הילדים שלך - הם ברכה גדולה. יש לך ברכה גדולה".

פרשת השבוע פרשת וישלח

יעקב אבינו מתכונן לקראת המפגש עם עשיו. האח התאום שגזל את ברכתו וברח ממנו. ברח מן הפח אל הפחת. מעשיו ללבן. אך בכל זאת חוזר יעקב מבורך, עם נשים וילדים ורכוש רב. נכסים ודאגות.

יעקב מנסה להעניק לעשו שי. "קח נא את ברכתי". בתחילה אומר עשו - לא צריך, יש לי רב.
יעקב חוזר ומפציר בו - יש לי כל. רש"י מעיר על ההבדל בין יש לי רב ליש לי כל. "יש לי כל - כל סיפוקי. ועשו דיבר בלשון גאווה, יש לי רב. יותר ויותר מכדי צרכי". יעקב אומר - יש לי בדיוק מה שאני צריך. אני מבורך. עשו אומר יש לי המון המון, הרבה מעבר לצורך ותמיד אפשר עוד.

יעקב, שעבר כל כך הרבה. יעקב, שברח מעשיו, וישב אצל לבן, ועכשיו חושש לחייהם של נשותיו וילדיו. ובכל זאת אומר בקול צלול - יש לי כל. בשונה מאמירה זו של יעקב, רחל אומרת אמירה כמעט הפוכה. בפרשת ויצא, שקראנו בשבת שעברה. לאחר שנות עקרות כואבות, רחל זוכה לפי בטן. סוף סוף רחל יולדת בן. "ותהר ותלד בן ותאמר אסף א-הים את חרפתי, ותקרא שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר". (בראשית ל:כ"ג-כ"ד). רחל קוראת לבנה שציפתה לו כל כך יוסף. ובשמו היא מביעה את השתוקקותה לבן נוסף. ובניגוד כל כך בוטה לאמירת יעקב, יש לי כל, רחל אומרת - עוד! לא שבעתי. אני רוצה עוד.

הרבי מפיאסצנה מתאר כיצד אחד הכוחות המרכזיים בעבודת ה' היא הרצון. "רצונך למוד את עצמך ולדעת אם עלית… הסתכל ברצונך. אבל רק ברצונך ולא בברכתך…" (צו וזירוז י"ד). את התשוקה לחומריות יעקב קורא לנו להגביל. לא לאמץ את הרצון לעוד ועוד ועוד כמו זו המאפיינת את עשו. אבל את התשוקה לקרבת ה', התשוקה לריבוי שם ה' בעולם, צריך להמשיך ולהגביר. ואחד מאבני הבוחן המרכזיים לבחינת התקדמות רוחנית היא התגברות הרצון.

אך לעיתים קשה להפריד, להבדיל - בין רצון לרצון. בין תשוקה לתשוקה. "יש לפעמים שאדם מרגיש אי נעימות בקרבו, ואינו יודע אם צריך לאכול ולישון או לשתות…ובאמת הייתה זאת מין הושטת אבר מאברי הנשמה החוצה שרצתה להתפעל ולחשוב מחשבה טהורה…" (בני מחשבה טובה י"א). לפעמים מרגישים רעב. ואוכלים, ואוכלים, ולא שבעים. כי בעצם הרעב הזה הוא צמא הנפש ולא רעב הגוף.

פרשת השבוע פרשת וישלח

התשוקה של אישה לילד, התשוקה של אישה לילד נוסף, אינה תשוקה להגשמה חומרית בלבד. התשוקה להביא חיים לעולם, הרצון להביא ילדים לעולם, הוא רצון כל כך שורשי ועמוק. רצון שקשור לריבוי אור ה' בעולם. זעקתה של רחל "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי", וקריאתה "יוסף לי ה' בן אחר", אינן סותר את אמירת יעקב יש לי כל. רצון זה הוא ביטוי להשתוקקות לריבוי אור ה' בעולם, לשותפות בבריאה. בניית עם ישראל. בתחום זה יש כללים אחרים. לא הסתפקות במועט, אלא כל המרבה הרי זה משובח.

יעקב מלמד אותנו להודות על מה שיש, בתחום החומריות. לומר יש לי כל. וואו, איזו ברכה. רחל קוראת לנו לזעוק ולבקש עוד ועוד - בתחום הרוח. לא להסתפק במועט. להגביר את הרצון. להמשיך תמיד קדימה. לשאוף לעוד. והרבי מפיאסצנה מזכיר לנו שלא תמיד קל להבדיל בין זה לזה. ומזמין אותנו למסע של הגברת הרצון וזיכוכו.

הכותבת היא יועצת הלכה מלוות פוריות של מדרשת נשמת בשיתוף קרן גפן. יועצות הלכה מלוות פוריות נותנות מענה הלכתי חינם במהלך כל שלבי מסע הפוריות. ניתן לפנות ליועצות הלכה מלוות פוריות בוואטסאפ- 02-6404330.