אין מלחמה מוצדקת מזו, לכאורה. הם פלשו, שבו נערה צעירה, עינו אותה וחטפו. הכוונה היא לא לטבח ולחטופים מהעוטף. הכוונה היא לדינה, ביתו של יעקב אבינו, שהלכה לטייל באזור שכם, ונחטפה על ידי בנו של המושל. כשבני יעקב שומעים על המקרה הם יוצרים תרגיל ולפיו פניהם מועדות לשלום, ולאחר שכל בני העיר מבצעים ברית מילה, הם נכנסים, רוצחים את כולם, ובורחים עם דינה.
האם המאבק מוצדק? ברור, הוא מוצדק. האם דרך הפעולה חכמה ונכונה? כאן יעקב אבינו מטיל ביקורת על בניו.
לא יתכן לרצוח סתם כך עיר שלמה, וזה גם לא חכם. אנחנו משפחה קטנטנה במשפחת העמים, אנחנו זקוקים ליחסים דיפלומטיים. איננו יכולים במצבנו להפציץ ערים שלמות מלמעלה. זה לא רק מחיר דיפלומטי, מסביר יעקב לבניו, זהו מחיר הישרדותי. קואליציה של מדינות עלולה לפתוח נגדנו במלחמה.
פרשת השבוע פרשת וישלח
רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד בדור הגירוש, מסביר שהביקורת של יעקב על בניו, הייתה עדינה ורגישה. ורק לפי רום מעלתם של בניו, אלו שהעמידו את 12 השבטים.
לפי דרגתם הרוחנית הגבוהה, נדרש היה מהם להכיל את הצער והסבל, להבליג על הכאב, לכבוש אותו במעמקי ליבם, ואת התגובה להפעיל מתוך השכל וההיגיון, כאילו ואין פה שום מניע רגשי או של נקמה.
קשה שלא להבחין במסר של יעקב גם לימינו. צה"ל פועל באופן כירוגי, הוא מנסה להפריד בין אלו שפגעו בנו ואלו שתמכו בהם, לבין כאלו שאינם מעורבים. מדינת ישראל מבינה את מגבלות הכוח והאילוצים הדיפלומטיים, ובתוך כל אלה מאפשרת תמרון רחב שיאפשר לה להשלים את השבת החטופים, הסרת האיום והשבת השקט והשלווה לדרום ולצפון.
פרשת השבוע פרשת וישלח
יש פה מערכה ארוכה, נדרשת פה אסטרטגיה, לא סתם חיכינו שבועיים לפחות כדי לתכנן, צריך גם בצבא וגם בעם את מה שמאוד קשה לעשות: סבלנות, מוכרחים את זה לחוסן שלנו. זה נכון לבית, לעסק, למדינה - קביעת יעדים והיישום שלהם גם אם בדרך יש התאמות הכיוון חייב להיות ברור ומוגדר.
ביחד נילחם, ביחד נחזיר את כולם הביתה, ביחד ננצח כי אין לנו אופציה אחרת.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Pery ומחבר הספר "אבות הניהול".