בפרק לה מפסוק ט' מובאת ברכת הקב"ה ליעקב בחזרתו לבית אל. ברכה זו כוללת ריבוי זרעו והבטחת הארץ לזרעו.
בפסוק ט"ז יעקב נוסע מבית אל ובעוד כברת דרך לבוא אפרתה מתה רחל בלדתה.
בפסוק כ"א ישראל נוטה אהלו מהלאה למגדל עדר ושם הולך ראובן ושוכב את בלהה פלגש אביו, וישמע ישראל. התוצאה של שמיעה זו מובאת בדברי הימים א', ה': "ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף".
יש קשר בין שלשת הסיפורים. בסמוך לפטירת רחל, אשתו האהובה, מבשר הקב"ה ליעקב שהארץ תנתן לזרעו. כאשר ראובן חוטא, ומנגד אשתו האהובה מתה ונקברת בדרך אפרת ולא במערת המכפלה, מחליט יעקב להעביר את זכויות הבכורה בירושה שהובטחה לו מה' מראובן החוטא לבנו יוסף בן אשתו האהובה.
ומנין לנו הקשר זה? בפרק מ"ח כתוב שיוסף בא עם אפרים ומנשה ליעקב החולה. מספר לו יעקב: "אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אתי. ויאמר אלי הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך... ועתה שני בניך... אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי". כלומר יוסף מקבל פי שנים. אולי ההשואה לראובן ושמעון מגלה ליוסף שאין כאן נתינת כפל ליוסף בנוסף לראובן, אלא במקום ראובן, כי יוסף הופך להיות כראובן ושמעון. ואת הסיבה לכך מוסיף יעקב: "ואני בבואי מפדן וכו'". ההחלטה לתת לך פי שנים נפלה בגלל שבאותו זמן מתה עלי אשתי האהובה רחל בדרך וקברתיה בדרך אפרת ולא במערת המכפלה. אמנם יעקב לא מספר לו את סיפור ראובן כיון שאינו רוצה לדבר ולספר לאחרים על כך. ואולם יתכן שיוסף ידע ממעשה ראובן וקישר בין הדברים.
אם כנים דברי הסיפור על העברת הבכורה ליוסף, זהו אינו סיפור על העדפת בן האהובה יוסף על בן השנואה ראובן, אלא בן השנואה נכשל ולא היה ראוי לבכורה ולכן קיבל את הבכורה יוסף שהוא בן האהובה.
לפרשות נוספות לחץ כאן.
מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את פינת פרשת השבוע של הרב ישראל רוזנברג לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.