פעמיים משנים ליעקב את שמו והופכים אותו לישראל. בפעם הראשונה שינוי השם נעשה בעקבות מאבקו של יעקב עם 'האיש' שנותר עמו לבדו בזמן מעבר היבוק, בפעם השנייה משנה לו אותו אלוהים ישירות לאחר שהוא בונה לו מזבח בבית אל. תופעת שינוי השם איננה מיוחדת ליעקב, שמותיהם של רבים מגיבורי התנ"ך - שרה, אברהם, יהושע וכו' שונו. אולם מה שייחודי אצל יעקב הוא שמשנים את שמו פעמיים. מה המשמעות של כפילות זו? מדוע משנים את שמו של יעקב פעמיים?
המפתח לתשובה מצוי בדבריו של ה'איש' המשנה את שמו של יעקב בפעם הראשונה, כשהוא מסביר לו את המניע לשינוי שמו הוא אומר לו "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל'. כשמנסים לפענח את דבריו אלה של 'האיש', ניתן לזהות בנקל את מאבקיו של יעקב עם אנשים - מאבקיו של יעקב עם לבן ועם עשיו, ואולי ככל הנראה גם במאבקו הפיזי של יעקב עם אותו 'איש'. אך היכן שרה יעקב עם אלוהים?
בשביל לענות על שאלה זו צריך להתבונן היטב לכל אורך הדרך בקשריו של יעקב עם אלוהים, החל מזמן בריחתו לחרן ועד לפעם השנייה בה משנים את שמו. המסע התיאולוגי שעובר יעקב לכל אורך הדרך הוא בעצם מאבק של יעקב עם עצמו על אמונתו.
בראשית בריחתו לחרן מבית אביו חולם יעקב חלום מופלא - סולם יעקב. תגובתו של יעקב לחלום קצת מפתיעה, יעקב אכן מתפעל מהחוויה הרוחנית העמוקה אותה עבר, אך הוא מתנה את ההתפעלות בנדר שהוא נודר. אם קוראים את נוסח הנדר של יעקב היטב מתגלה העובדה שיעקב בעצם מציב תנאי לאלוהים: רק אם אלוהים יעזור לו במסעו העתידי אז הוא יכיר בו ויהפוך אותו לאלוהים שלו.
לקראת סיום תקופת שהותו של יעקב אצל לבן, אלוהים מתגלה ליעקב ואומר לו באופן מפורש שעליו לעזוב את בית לבן ולחזור לארץ מולדתו ארץ כנען. כשיעקב מתאר את ההתגלות הזו לנשותיו, הוא אינו מייחס אותה ישירות לאלוהים אלא הוא מתאר אותה כהתגלות של מלאך האלוהים. יעקב אינו מסוגל לעכל שזהו דיבור ישיר של אלוהים אליו.
בנוסף כשיעקב כורת ברית עם לבן הוא בונה גלעד ומקריב בו קורבנות, למרבה ההפתעה הגלעד הוא לא רק לאלוהי אברהם אלא הוא גם לאלוהי נחור - "אלוהי אברהם ואלוהי נחור, ישפטו בינינו". כביכול אין רק אל אחד אלא יש את אלוהי אברהם ושווים לו אלוהי נחור.
אולם לקראת חזרתו של יעקב לבית אל, חל שינוי דרמטי. יעקב עובר תהליך ומכיר בכך שחווה התגלות ישירה של אלוהים ולא רק התגלות על ידי מלאכים, עד למעבר היבוק היה יעקב בשלב של מאבק עם אלוהים כמו שראינו לא הייתה לו אמונה תמימה אלא היו לו 'שאלות רבות' הוא חיפש את דרכו. כעת משהוא חוזר לישראל מסמנים לו, על ידי שינוי שמו, שהשלב הזה הסתיים. נראה שגם יעקב מכיר בכך ונותן למקום את השם "פניאל', מתוך הבנה כי ראה את האלוהים פנים אל פנים. אין כוונתו של יעקב שהוא ראה אותם במקום זה ממש. אלא ששם התחוור לו שכל התגלויותיו הקודמות היו התגלויות ישירות של האל.
יעקב מבין שגם בעברו פגש כבר את האלוהים פנים אל פנים. ואכן, כאשר חוזר יעקב למקום בו נדר את נדרו לצאת מחרן, הוא מחולל שינוי באופן מעשי. יעקב מצווה את כל בני ביתו להסיר את אלוהי הנכר מקרבם [בראשית לא, נג] בסביבתו הקרובה של יעקב כבר אין יותר מקום לאלוהי אברהם ואלוהי נחור אלא יש רק אלוהים אחד. בכדי להמחיש את זה בצורה מפורשת משנה יעקב את שם המקום מלוז לבית אל. רק לאחר תהליך זה שעובר יעקב, אלוהים בעצמו משנה את שמו לישראל. אך הפעם הוא לא מנמק זאת עם הפועל "שרה" שהוא מלשון מאבק. אף על פי שהכתוב משאיר את שינוי השם סתום, נראה לי שיש לפרש זאת כפשוטו. ישראל - ישר אל. מעכשיו אמונתו של יעקב היא כבר אמונה ישרה ותמימה וכעת, הוא גם מקבל שוב את ברכת האבות, ברכת הארץ : "ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק, לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ". (פרק לה יא- יב)
כך גם אנו בדורנו, חשוב שנכיר את התהליך ונשים לנגד עינינו את הדרך בה הפך יעקב לישראל. שנבין שתהליך האמונה הוא דינאמי, ויש בו התפתחויות רבות. בכדי לנוע בדרך זו עלינו לא להירתע משאלות קשות וממאבק של האדם עם עצמו - ולעיתים אף עם בוראו - מתוך ההבנה שזו דרכו של יעקב, זוהי הדרך בה ניתן להמשיך ולפתח את עולם האמונה השלם, רק אם נאפשר לתלמידינו לשאול את שאלותיהם באומץ ולבחון את דרכם, הם יוכלו להפוך לישראל - ולהיות ישרים עם האל.
הכותב הוא מנכ"ל מוסדות אור תורה סטון